רע"א 768/16 מנשה חי נ. יצחק ניר

1.

תביעה כספית שהגיש משיב 1 (להלן: המשיב ) בגין הפרה של הסכמים שבהם התקשר עם המשיבות 2, 4 ו- 5 (להלן: החברות ), שעניינם השקעה בבית מלון בקוסטה ריקה, התקבלה; והמשיבים - החברות, בעל השליטה בהן והנציג עמו בא בדברים לאורך המשא ומתן עד להתקשרות ולאחריה (הוא המבקש) - חויבו לשלם יחד ולחוד סכום של כחצי מיליון ₪. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה , ו מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, שעניינה בחיובו של המבקש בתשלום הסכום האמור, יחד ולחוד עם משיבים 5-2, כשטענתו היא כי הוא היה עובד זוטר, איש מכירות, של החברות עמן התקשר המשיב, הוא לא היה נושא משרה בהן ולא לקח חלק בפרויקטים שלהן הן התחייבו.

2.

בית משפט השלום, וכמוהו בית המשפט המחוזי, מצאו לחייב את המבקש משום שהיה זה הוא שהציג למשיב מצגי שווא תוך מודעותו לכך שהמשיב לא מקבל את התשואה שהובטחה לו בהתאם להסכמים עמו (בין השניים התנהלו בענין זה תכתובות רבות). כן נזקפה לחובתו העובדה שהוא לא הגיש תצהיר מטעמו ולא התייצב למשפט למתן עדות, ובכך נמנע מלהוכיח את טענתו כי הוא לא היה בעל תפקיד בחברות שהתקשרו עם המשיב וכי הוא פעל בתום לב.

3.

מסקנות אלה שכנגדן נטען בבקשת רשות הערעור מבוססות על קביעות עובדתיות, ואלה - מטבע הדברים - נסבות על נסיבות המקרה הקונקרטי. הטענות המועלות בבקשה כנגד מסקנות אלה אינן מעוררות אפוא כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, ומכאן שאין הבקשה עומדת באמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

4.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.