רע"א 7689-23 רע"א 7689-23

צו התשלומים החודשי שהושת על המבקש הוגדל מסך של 1,000 ש"ח לסך של 12,500 ש"ח, החל מחודש אוגוסט 2021, בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 25.7.2021. זאת לאחר שהתברר ממסמכים שהגישה משיבה 1, הנאמנת, כי המבקש, אשר הצהיר כי אינו עובד והוא נעדר הכנסות, הציע לנושיו סכומי כסף משמעותיים מחוץ להליך, חלקם במזומן, לצורך סגירת חובותיו כלפיהם.

בקשת המבקש להפחתת צו התשלומים נדחתה בהחלטה מנומקת מיום 23.3.2022 אשר התקבלה לאחר שהתקיים דיון ממושך בו נשמעה חקירת המבקש ועדויות באשר לנסיבות שבה ניתנה הצעת המבקש לפירעון חובותיו. בית המשפט המחוזי קבע כי יכולתו הכלכלית הנטענת של המבקש אינה עולה בקנה אחד עם ההצעות שנתן לנושיו, כי המבקש מעלים את הכנסותיו והוצאותיו האמיתיות, אינו מגיש דוחות כנדרש ומספק גרסאות סותרות למחדליו. באותה החלטה גם הושת על המבקש תשלום בסך של 2,500 ש"ח נוספים לחודש בגין חוב הפיגורים שצבר. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו נדחתה בהחלטת בית משפט זה ביום 14.4.2022 (השופטת ג' כנפי-שטייניץ, רע"א 2356/22).

טענות המבקש אותן העלה בבקשה מיום 27.9.2023, מושא החלטת בית המשפט המחוזי עליה הוגשה הבקשה שלפנַי, אינן אלא ברובן מִחזור טענות שהעלה בעבר ונדחו זה מכבר בהחלטה המפורטת מיום 23.3.2022. טענתו החדשה היחידה של המבקש הייתה כי חלה החמרה במצבו הרפואי, ולצורך כך הציג מסמך מהמוסד ביטוח לאומי על פיו נקבעה לו נכות רפואית משוקללת בגובה של 37%. אלא שמשמעותה של קביעת נכות זו, כי המבקש אינו זכאי לקצבת נכות ולא נקבעה לו דרגת אי-כושר השתכרות. מעבר לכך, על רקע טענותיו השקריות של המבקש בקשר ליכולתו הכלכלית (כפי שנקבע בהחלטה מיום 23.3.2022), אין במסמך זה לבדו כדי לשנות את התמונה. בצדק אפוא נדחתה בקשת המבקש, בהחלטה שנסמכה על החלטה קודמת בה נדונו לעומקן טענות המבקש ונדחו אחת לאחת.

הבקשה נדחית ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע פקודת המאסר.