רע"א 7691/11 יאסין יעקוב אבו סעוד נ. עבד אלגני עויס

1.

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים א' אפעל-גבאי , ר' כרמל ו מ' בר-עם ) מיום 19.9.2011 בע"א 24351-04-11, שקיבל ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת א' שניידר ) מיום 28.2.2011 בת"א 13995/08.

המבקשים הגישו בבית משפט השלום תביעה כנגד המשיבים לסילוק יד, מתן צו עשה להריסת מבנה ותשלום דמי שכירות בעבור מקרקעין הידועים כחלקה מס' 69 בגוש 29990, ספר 2 ערבי ירושלים דף 88 (להלן: החלקה ). ברקע התביעה עמדו העובדות הבאות, שנקבעו כממצא עובדתי בשתי הערכאות הקודמות. ביום 23.7.1978 השכיר אביו המנוח של מבקש 1 (להלן: המנוח) למשיב 2 שטח של 200 מ"ר בתוך החלקה (להלן: המושכר ). משיב 2 הפר את חוזה השכירות בכך שהעביר על דעת עצמו את ההחזקה במושכר למשיב 1, שלא היה צד לחוזה השכירות; בכך שמשיב 1 החל בעבודות תשתית לבניית גדרות במקרקעי החלקה מעבר לשטח המושכר; ובכך שלא שילם את דמי השכירות החל משנת 2004. בית משפט השלום חייב את המשיבים בהריסת כל המבנים שנבנו ללא היתר, בפינוי החלקה ובתשלום סכום של 163,200 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדמי שימוש ראויים בשל השימוש שנעשה על ידם במקרקעין במשך 4 שנים (עד חודש אפריל 2008) – על פי הערכת שמאי מטעם המבקשים לשווי השכירות.

על הכרעה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ושינה בשני היבטים את פסק דינו של בית משפט השלום. היבט אחד נגע להיקף המקרקעין שיש לפנות. נקבע, שהמבקשים לא הוכיחו את זכויותיהם בחלקה, שהם אינם אחד הבעלים הרשומים בה, אלא רק שהמנוח הוא שהחזיק במושכר ועל כן יורשיו רשאים לתבוע את פינוי השוכרים ממנו. על כן, בוטל חיובם של המשיבים לפנות את כלל החלקה. ההיבט השני נגע לגובה דמי השכירות שבהם חויבו המשיבים. בית המשפט המחוזי ביטל את חיובם בשכר הראוי על פי הערכת השמאי, והעמיד את החיוב על המוסכם לפי החוזה – סכום של 120 דינר ירדני לחודש. מכאן הבקשה שלפניי.

2.

המבקשים טוענים שפסק דינו של בית המשפט המחוזי מביא לכך שחוטא יהא נשכר, בכך שהמשיבים, שלגישתם השתלטו על שטח שלא כדין, ייהנו מאי-סילוקם משטח זה ומתשלום דמי שכירות נמוכים על פי חוזה שאבד עליו הכלח. לדברי המבקשים, הם בעלי חלק מזכויות הבעלות במשותף בחלקה, ובכוחם לתבוע פינוי של המשיבים.

3.

בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין היא מהווה ערעור בזכות. על המבקש להראות כי קיימת עילה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, מקום שהדין אינו מחייב זאת. המשוכה גבוהה יותר עת עסקינן בגלגול שלישי. כפי שנקבע על ידי הנשיא זוסמן בהמ' 863/78 דניאל לוי נ' עליזה רחמים פ"ד לג(3), 168, "כדי לזכות בהגשת ערעור שני לבית-משפט זה לא די בכך שבעל דין יצביע על אפשרות שערכאה קודמת טעתה, אלא דרוש שייראה כי עולה מפסק-הדין שאלה בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית המצדיקה דיון בערכאת ערעור שנייה זו". כמו כן, כפי שנאמר ברע"א 11017/08 נתן פל ואח' נ' מרדכי ליבוביץ (16.8.2010): "העובדה שהערכאות דלמטה הגיעו לתוצאות שונות אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 9453/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ , (לא פורסמה, 30.11.2005)). ולא רק זאת, אף אם נפלה טעות בפסיקתו של בית המשפט המחוזי, אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 5568/92 שכון עובדים בע"מ נ' ערים חברה לפיתוח עירוני בע"מ , (לא פורסמה, 28.12.92); רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ , (לא פורסמה, 15.11.98))".

לא מצאתי כי בענייננו עולה שאלה בעלת חשיבות החורגת מד' אמותיו של הסכסוך הפרטני שבין הצדדים, וכאמור די בכך כדי לדחות את הבקשה. למעלה מן הצורך, יצוין שפסק דינו של בית המשפט המחוזי נראה נכון. המבקשים אינם עותר ציבורי, אלא תובע פרטי שעליו לבסס את זכויותיו במקרקעין. כפי שהסביר בית המשפט המחוזי, ביחס למושכר הראו המבקשים שמורישם היה המחזיק בו, ועל כן הם זכאים לתבוע את החזרתו לידם. באשר לחלקה הם לא הראו את זכאותם בכל דרך שהיא, ועל כן אין בסיס לתביעתם לגביה. אף בנוגע לגובה דמי השכירות, המבקשים לא הציגו תשתית מספקת לסטייה מן המוסכם בחוזה.

4.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.