רע"א 7692/14 נח וינברג נ. צבי אייזנבך

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים (כב' השופטת נאוה בן-אור ) מיום 7.10.2014 שדחתה את בקשת המבקש למתן צו איסור דיספוזיציה בדירה בבניין נושא התביעה.

1.

המבקש סומך בקשתו על הסכם מיום 5.9.2004 (להלן: ההסכם )

שלטענתו מקנה לו זכויות בדירה בת שלושה חדרים בקומה א' המכונה בהסכם "יחידה מס' 2".

אף בהתעלם מהשיהוי של כעשר שנים מיום חתימת החוזה וכשנתיים מיום האיכלוס של הבניין, דין הבקשה להידחות ולו מן הטעם שהמבקש לא צירף לבקשה צדדים שעשויים להיפגע מהבקשה.

הבניין אמנם טרם נרשם כבית משותף אך היזמים רשמו בטופס הערת האזהרה – לפחות לגבי חלק מהרוכשים בבניין – כי ההערה מתייחסת ליחידה ספציפית בבניין, כך שההערה תיוחד עם רישום הבית המשותף לדירה הספציפית שנרכשה על ידי הרוכשים. לענייננו, לזכות משפחת פישר, שלא צורפה כצד לבקשה, נרשמה הערת אזהרה על דירה מס' 2, שהיא לכאורה הדירה לגביה טוען המבקש לזכות עדיפה.

2.

גם בהנחה כי אין משמעות למספרי הדירות בהערות האזהרה שנרשמו לזכות הרוכשים, היה על המבקש להבהיר בבקשתו לגבי איזו מהדירות בקומה א' בבניין מתבקש הצו. המבקש טען כי הכוונה לדירה שהמשיב 2 נוהג בה מנהג בעלים ומשכיר אותה למשפחת מנדלסון, אך סתם ולא טען בבקשה, וממילא לא הוכיח לכאורה, כי דירה זו נמצאת בקומה א' ועונה לתיאור בהסכם.

מכל מקום, לשיטת המבקש, היה עליו לעתור לצו מניעה האוסר על המשיב 2 לבצע דיספוזיציה בזכויותיו בנכס, אלא שהמבקש עתר לצו מניעה האוסר דיספוזיציה בנכס,

מה שעלול לפגוע בכל בעלי הזכויות ורוכשי הדירות בבניין, שלא צורפו כצדדים לבקשה.

3.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.