רע"א 7709/06 עיריית הרצליה נ. ב.ר מסעדות (הרצליה פיתוח )בע"מ

1.בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ר' משל) התיר תיקונו של כתב תביעה בשלב מתקדם של הליך המתנהל בפניו. בקשה זו למתן רשות ערעור מופנית נגד אותה החלטה.

2.מדובר בתביעה לפיצויים בסכום העולה על 4 מיליון ש"ח, שהוגשה בשנת 2000. המשיבות (התובעות) היו בעלות עסקים בכיכר כלשהי בהרצליה. המבקשת 1 ביקשה לבצע עבודות תשתית בכיכר ובסביבתה. העבודות בוצעו על ידי המבקשת 2, כאשר המבקשת 3 שימשה כמפקחת (מבקשות 8-4 הן צדדים שלישיים בהליך). על פי הנטען בתביעה נמשכו העבודות תקופה ארוכה ובלתי סבירה ואף אופן הביצוע היה בלתי סביר, תוך יצירת מפגעים בטיחותיים רבים. עקב זאת נגרמו נזקים לעסקים שבמקום, עד כדי סגירתם.

3.בית המשפט שמע את עדי התביעה וכנראה שפרשת התביעה הסתיימה (או עומדת על סף סיום). בקשת התיקון שהוגשה ביום 11.4.06, משתרעת על פני 25 עמודים, מתוכם 11 עמודים באים להחליף עמודים בכתב התביעה המקורי, שאורכו 21 עמודים. לבקשת התיקון צורפו תצהירים ונספחים. התיקון המרכזי הראשון המבוקש הינו זה:

להוסיף טענה כי לעסקי המבקשים נגרמו הפסדי רווחים בסכומים המצויינים שם. כתב התביעה המקורי עסק בירידה בפדיון של העסקים בתקופה הרלוונטית ולא באובדן רווחים. התיקון המרכזי הנוסף שנתבקש היה לעניין משך התקופה הרלוונטית לחישוב הנזקים. בכתב התביעה המקורי דובר על התקופה מסוף שנת 1996 ועד אמצע שנת 1998. התיקון ביקש להתייחס לתקופה שנסתיימה במחצית שנת 1999 (או ספטמבר 1999).

4.בית משפט קמא נעתר לבקשה, תוך שציין כי נוהגת גישה ליברלית לגבי תיקון כתבי טענות וכי הדבר אפשרי אף בשלבים מאוחרים של ההליך.

5.נראה לי כי לא ניתן להותיר בעינה את החלטתו של בית המשפט המחוזי. אם שתי הנקודות הנזכרות, בעניין דרך חישוב הנזק והתקופה הרלוונטית, מועלות לראשונה בגדר התיקון, הרי שהשלב בו נמצא ההליך חייב היה להוביל לדחייתה של הבקשה. כאשר מדובר בתובענה משנת 2000, וכאשר פרשת התביעה נסתיימה או עומדת על סף סיום, אין לאפשר תיקון רדיקלי, שיש בו כדי להביא לפתיחה מחדש של מסכת הראיות. המשיבים טוענים כי כלל לא היה צורך בבקשת התיקון וכי הם נאלצו להגישה בעקבות החלטה של הערכאה הדיונית מיום 19.3.06 לדחות בקשה קודמת שהגישו. מדובר בבקשה להתיר צירוף של חוות דעת מומחה בתחום הכלכלי לשם הוכחת הנזקים, ולחלופין למינוי מומחה על ידי בית המשפט. בית משפט קמא דחה את אותה בקשה מן הטעם שיש צורך לתקן תחילה את סעיפי הנזקים שבתובענה. לטענת המשיבים לא היה כלל צורך בתיקון יען כי חל שינוי חזית וכי עדיהם נשאלו בכל הנוגע לשתי הנקודות לגביהם נתבקש התיקון.

6.אם אכן אירע שינוי חזית, אין כלל צורך בתיקון באשר לשתי הנקודות הנזכרות. אינני מביע כל דעה אם אכן כך קרה. אין זה מן הראוי והנכון שערכאת הערעור תביע עמדתה לעת הזו בשאלה האמורה. מכל מקום, אם לא חל שינוי חזית חוזרים אנו לאחור, לקביעתנו כי בשל היקף התיקון והשלב בו הוא נתבקש, אין מקום להתירו. אוסיף, כי אם מדובר בשינוי חזית, אפשר שיש מקום להתיר הגשתה של חוות דעת מטעם המשיבים, ובלבד שהדבר לא יוביל לכך שעדי התביעה יידרשו לחזור לדוכן העדים, אלא אם מדובר בחקירה קצרה, שלא תדרוש זמן שיפוטי משמעותי.

7.לסיום, יש לבחון מקרה דוגמת זה הנוכחי לא רק מנקודת מבטם של בעלי הדין שהינם צד להליך המסויים. בעת הכרעה בבקשת תיקון יש להתחשב אף באינטרסים של מתדיינים אחרים, שתיקיהם תלויים בבית המשפט. אם התרה של תיקון בשלב מתקדם של ההליך עלולה להביא לכך שמשאבים שיפוטיים רבים ונוספים יוקדשו להליך, הרי הכף תיטה לכיוון דחייתה של הבקשה.

8.אשר על כן, הנני דן בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פיה. הערעור מתקבל, החלטתו של בית משפט קמא מבוטלת ובקשת התיקון נדחית. בית המשפט ימשיך לטפל בהליך על יסוד האמור בהחלטה זו. לא ראיתי לנכון לעשות צו להוצאות, בשל התבטאויות מסוימות בבקשה החורגות מן המקובל.