פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
7709/98
בפני:
כבוד השופט ת' אור
המבקשים:
1.
סולפרד בע"מ
2.
מנחם יסקולקה
נגד
המשיבים
:
1.
עמישי חברה לשיווק בע"מ
2.
עמישי ליאור
בקשת
רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 4.11.98 בתיק ה.פ.
232/98
ובתיק ה.פ. 298/98, שניתן על ידי
כבוד
השופטת הניה שטיין
בשם
המבקשים: עו"ד ז. ברזלי
בשם
המשיבים: עו"ד מ. גוטסמן
החלטה
דין הבקשה, על כל חלקיה, להידחות.
אשר לטענות בדבר דעה קדומה של הבורר, כלפי המבקשים, עיינתי בחומר הבוררות, ולא מצאתי בהן ממש.
אשר לטענה, כי לא שוכלל הסכם בוררות תקף, המחייב גם את המבקש 2, מנחם יסקולקה, הרי שמפרוטוקול הבוררות, אשר הועלה על הכתב, ואשר מר יסקולקה נטל בה חלק פעיל, עולה בבירור מסקנה אחרת. המבקש 2 מסכים בבירור במהלך הבוררות כי אם גירסתו של ליאור עמישי, הוא המשיב 2, תימצא אמיתית בבדיקת הפוליגרף, כי אז דין תביעתם של המשיבים להתקבל במלואה. אין חולק, כי תביעה זו הופנתה גם כנגד המבקש 2. לא למותר לציין, כי גם מהתנהגותו של מר יסקולקא, לכל אורך הבוררות, עולה כי ראה את הבוררות כחלה עליו. במיכלול נסיבות אלה, דין הטענה האמורה להידחות.
לא מצאתי גם ממש בטענות השונות אודות פגמים כביכול בניהול הבוררות, ובמיוחד בכל הנוגע לחקירות ולהבאת חומר המתייחס לחוות דעת המומחה בדבר בדיקות הפוליגרף. מעיון בחומר עולה, כי הדיון נוהל בהתאם להסכמות שגובשו בין הצדדים, ועל כן אין גם בחלק זה של הבקשה כדי להביא להתערבות בפסק הבורר.
אשר לטענה כי הבורר חרג מסמכותו בחיובים שהשית על המבקשים, הרי שמעיון בכתב התביעה עולה כי, בניגוד לנטען, המשיבים כן תבעו דמי שכירות ששולמו, לטענתם, ביתר. המשיבים עתרו בכתב תביעתם לכך שהבורר יצהיר כי שיעור דמי השכירות שעל עמישי בע"מ לשלם למבקשים צריך להיות תואם את החישוב שבכתב התביעה של המשיבים, ויצווה להחזיר לעמישי בע"מ את ששילמה ביתר (ראו סעיפים 5 ו6- לכתב התביעה). במצב דברים אלה, אין ממש בטענת חוסר הסמכות שהועלתה על ידי המבקשים.
סוף דבר, דין הבקשה להידחות. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בערכאה זו בסך 25,000 ש"ח.
ניתנה היום, ב' בשבט תשנ"ט (19.1.99).
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98077090.
E02