רע"א 7711/08 bank rozwoja ekspotu נ. ארט בי, חברה בערבות מוגבלת

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד סגן הנשיא ע' חבש) מיום 24.6.08. בהחלטה קבע בית המשפט, כי יש לאפשר את המשך הליכי צד ג' נגד המבקשים. כמו כן, דחה בית המשפט את התנגדות המבקשים לאישור הסכם פשרה בין המשיבה 1 למשיבים 5-2. יצוין, כי כבוד הרשם של בית משפט זה (השופט י' מרזל) קבע כי הדרך הנכונה לתקוף את החלטתו של בית המשפט המחוזי הינה זו של בקשת רשות ערעור ולא של ערעור בזכות.

2.

המשיבה 1 היא חברה פולנית (להלן – התובעת ), הנמצאת בפירוק, אשר הגישה תביעה לפיצויים נגד המשיבים 6-2 ביום 4.9.97. התביעה הייתה על סך של 152,551,000 ש"ח. ביום 21.1.98 שלחו המשיבים 5-2 (להלן – הנתבעים ) הודעות צד ג' למבקשים ולמשיבים 9-6 על מלוא סכום התביעה. התובעת והנתבעים פנו לגישור. ביום 13.1.08 נחתם הסכם פשרה (להלן – הסכם הפשרה ) בין התובעת לנתבעים ולמבטחת של המשיבים 3 ו-5, חברת מגדל (להלן – מגדל ). על פי הסכם הפשרה תשלם מגדל לתובעת סכום של 13.5 מיליון דולר ארה"ב וזאת לסילוק סופי של כל התביעות כלפי הנתבעים. כמו כן, הסכימו הצדדים לבקש למחוק את הליכי צד ג' שהוגשו נגד המשיבים 6 ו-9. בנוסף, הם הסכימו לבקש להמשיך בהליכי צד ג' שהוגשו נגד המבקשים ונגד המשיבים 8-7 וזאת תוך העמדת הסך הנתבע על הסכום שבהסכם הפשרה. בקשה לאשר את הסכם הפשרה הוגשה לבית המשפט ביום 20.1.08. המשיבים 6, 8 ו-9 לא הגישו תגובה לבקשה. לעומתם, המבקשים, בתמיכתו של המשיב 7, התנגדו להמשך הליכי צד ג' נגדם על ידי מגדל תוך מתן תוקף להסכם הפשרה. לטענת המבקשים, אין לנתבעים או למי שבא בנעליהם זכות להמשיך בהליכי צד ג'. עם זאת, לא שללו המבקשים את האפשרות שיינקטו נגדם הליכים חדשים. כמו כן טענו המבקשים, כי אם יורה בית המשפט על המשך הליכי צד ג' עליו להתנות האישור בחמישה תנאים. הראשון, כי אין באישור הסכם הפשרה כדי לפגוע בזכויותיהם לנהל הליכים כפי שימצאו לנכון ובכפוף לכל דין. השני, כי עורכי הדין מטעם כלל הצדדים להליכים ימשיכו להיות מורשים לצורך המצאת כתבי בי-דין עד תום הליכי צד ג'. השלישי, שהמשיבים 3 ו-5 ימציאו למבקשים עותק של פוליסת הביטוח המקימה את זכותה של מגדל לבוא בנעליהן וכן הוכחה בדבר תשלום הסכום שבהסכם הפשרה. הרביעי, כי יש להמתין לתגובתם של המשיבים 8-7 להסכם הפשרה. החמישי, שבית המשפט ישית הוצאות ושכר טרחת עורך דין על המשיבים 2 ו-4 בגין משלוח הודעת צד ג' למבקשים. בית המשפט (כבוד סגן הנשיא ע' חבש) דחה את טענות המבקשים ואישר את הסכם הפשרה ביום 24.6.08 (להלן – ההחלטה ).

3.

בבקשת רשות הערעור טוענים המבקשים, כי טעה בית משפט קמא בהחלטתו. לשיטתם, אין להמשיך בהליכי צד ג' משהגיעה התובעת לפשרה עם כל הנתבעים. לטענתם, מסקנה זו מתחייבת מתקנה 218 לתקנות סדר דין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – התקנות ). כמו כן, לפי המבקשים טעה בית משפט קמא בהחלטתו לדחות את הטענות שנועדו לשמור על זכויותיהם. טענתם הראשונה של המשיבים בהקשר זה היא, כי טעה בית המשפט שלא היתנה את אישור הסכם הפשרה בכך שעורכי הדין של התובעת ימשיכו לשמש כמורשים לקבלת כתבי בי-דין. לשיטתם, מכיוון שהתובעת היא חברה פולנית הנמצאת בפירוק, יתקשו הם להמציא לה כתבי בי-דין. בכך, רואים המבקשים פגיעה בזכותם להגיש הליכי צד ד' נגד התובעת. לחלופין, עותרים המבקשים לקבוע כי מגדל תשמש מען להמצאת כתבי בי-דין לתובעת. טענתם השנייה מתייחסת לאי פסיקת הוצאות נגד המשיבים 2 ו-4. לטענתם, היה צריך לפסוק הוצאות מכיוון שהמשיבים 2 ו-4 נמחקו מן ההליך. טענתם השלישית של המבקשים נוגעת לדחיית בקשתם לעיין בפוליסת הביטוח שהוציאה מגדל למשיבים 3 ו-5. טענה זו התייתרה כיוון שמגדל העבירה למשיבים עותק מהפוליסה.

4.

המבקשים מסתמכים על לשונה של תקנה 218 ומנסים ללמוד ממנה, כי משלא נשארו נתבעים בתובענה המקורית, בעקבות הסכם הפשרה בין התובעת לנתבעים, אין להמשיך בהליכי צד ג'. אין לקבל פרשנות זו. נביא עתה את תקנה 218 ועמה את תקנה 222:

218.

בתובענה לפי תקנות 216 ו-217 רשאי בעל דין להמשיך בהודעה לצד שלישי שניתנה קודם לכן, וכן רשאי הוא — בתובענה לפי תקנה 217 —

לבקש מבית המשפט רשות ליתן הודעה כאמור, גם כאשר התובע קיבל פסק דין לטובתו נגד חלק מן הנתבעים או כשהחיוב לגביו כבר סולק על ידם, אך טרם ניתן פסק דין לגבי שאר הנתבעים ולא הוכרעה שאלת ההשתתפות או השיפוי.

222.

בית המשפט או הרשם, ביזמתו או לפי בקשת בעל דין, ימחק את ההודעה לצד שלישי, אם ראה שניתנה שלא באחד המקרים המנויים בתקנה 216, והוא רשאי להורות שנושא ההודעה יידון בשעת הדיון בתובענה או אם הוא סבור שהדיון בו עלול לסבך את הדיון בתובענה שלא לצורך — לאחר סיום הדיון בתובענה או לאחר מתן פסק דין בה, ולשם כך רשאי הוא לתת הוראות בדבר סדרי הדיון בתובענה ובהודעה, כפי שימצא לנכון.

הקורא את תקנה 218 לתקנות אכן עלול להגיע למסקנה, כי ניתן להמשיך בהליכי צד ג' רק במקרה בו ניתן פסק דין לטובת התובע נגד חלק מהנתבעים. במילים אחרות, מלשונה של תקנה 218 עלול להתקבל הרושם כי רק אם נותר נתבע כלשהו בהליך שבין התובע לבין הנתבעים אז ורק אז ניתן להמשיך בהליכי צד ג'. ניתן להציג אפשרויות שונות לגבי דרך הקריאה של תקנה 218 (ראו למשל: המ' (חי') 2822/86 רשות הנמלים נ' הרקוליס את סנפיר, קבלנית לשרותים ועבודות ימיות בע"מ , פ"מ מז(2) 397 (1986); ת"א (י-ם) 1284/99 אנקונה נ' מבנה רכב דירות (1990) בע"מ , פ"מ סב(2) 276, 283-281 (2003)). איני רואה צורך להרבות חקר בעניין לשונה של תקנה 218. זאת משתי סיבות: ראשית, תקנה 222 מאפשרת להמשיך בהליך צד ג' גם לאחר שניתן פסק דין בין התובע לבין כל הנתבעים. שנית, שיקולי יעילות וניהול מובילים בהכרח למסקנה שבית המשפט רשאי להתיר להמשיך בהליכי צד ג' תלויים, גם לאחר שניתן פסק דין בהליך שבין התובע לבין כל הנתבעים. אין צורך להרחיב בכל הנוגע לסיבה הראשונה שצוינה והנוגעת ללשונה של תקנה 222. נרחיב קמעא לגבי הסיבה השנייה.

5.

כידוע, כאשר תלויה תובענה שבגדרה הוגשה הודעת צד שלישי על בית המשפט (או הרשם) ליתן הוראות כיצד יתנהל ההליך: האם הסכסוך שבין הנתבע לבין הצד השלישי יתברר יחד עם הסכסוך שבין התובע לבין הנתבע, או שמא תחילה תתברר המחלוקת בין התובע לבין הנתבע ורק אחר כך תידון המחלוקת שבין הנתבע לבין הצד השלישי (כאשר לא ניתנות הוראות עלולות להיווצר תקלות שונות: ראו, ע"א 225/69 גזית ושחם חברה לבנין בע"מ נ' קיבוביץ , פ"ד כג(2) 106 (1969)). דומה, שלא יכול להיות ספק בדבר שאם בית המשפט הורה על בירור נפרד, הרי היה ויושג הסדר פשרה בין התובע לבין הנתבע ניתן יהיה להמשיך בבירור המחלוקת הנוספת, זו שבין הנתבע לבין הצד השלישי. סוגיה נוספת מתעוררת מקום שהתובע והנתבע הגיעו להסדר פשרה עוד לפני שבית המשפט נתן הוראות באשר לסדרי הבירור של המחלוקות השונות. נשאל את עצמנו מה תהא ההשלכה של כלל האומר שלא ניתן להמשיך בהליכי צד שלישי אם ההליך בין התובע לבין הנתבע נסתיים לפני שבית המשפט או הרשם נתן הוראות. לא יכול להיות ספק בדבר, כי אם יתקבל כלל כזה ישליך הוא באופן שלילי על נכונותו של הנתבע להגיע להסדר פשרה עם התובע בשלב מוקדם של ההליך. לעניין זה יש אף לזכור נתון נוסף הנוגע לאגרה שחובה לשלמה משנשלחת הודעת צד שלישי. כאשר נתבע שולח הודעת צד שלישי חייב הוא לשאת בתשלום אגרה כאילו היה מדובר בתביעה (ראו הגדרת "תובענה" או "הליך" בתקנה 1 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז – 2007). לפיכך, אימוצו של כלל האומר שהנתבע אינו יכול להמשיך בהליכי צד ג' אלא עליו להגיש תובענה חדשה ישמש תמריץ שלילי להשגת פשרות. יתרה מכך, הואיל והבעיה אינה מתעוררת מקום שבית המשפט כבר נתן הוראות בעניין ניהול ההליכים, עלול להיווצר מצב בו בית המשפט יתבקש לעשות שימוש מלאכותי בכוחו ליתן הוראות רק על מנת לאפשר את הפשרה בין התובע לבין הנתבע. הניתוח האמור חייב להוביל למסקנה שאין למנוע מן הנתבע מלהמשיך בהליכי צד ג' תלויים לאחר שהוא הגיע להסדר פשרה עם התובע.

6.

האפשרות להמשיך בהליכי צד ג' גם לאחר פשרה בין התובע לכל הנתבעים הוכרה באנגליה עוד בשנת 1971. כך, בפסק הדין האנגלי Scott v. West Yorkshire Road Car Co. Ltd [1971] 2 QB 651

נקבע כי ניתן להמשיך בהליכים כאלו מקום בו התפשר התובע עם כל הנתבעים. לשון התקנה באנגליה הייתה דומה, אם כי לא זהה, לזו של תקנה 218. גם בבתי משפט המחוזיים אצלנו ניתנה לתקנות הרלוונטיות פרשנות המאפשרת להמשיך בהליכי צד ג' לאחר שהושגה פשרה בין התובע לבין כל הנתבעים (ראו פסקי הדין שנזכרים בפיסקה 4 לעיל).

לסיכום, הפרשנות הנכונה של התקנות הרלוונטיות היא, כי ניתן להמשיך בהליכי צד ג' מקום שההודעה נשלחה לפני הפשרה בין התובע לבין כל הנתבעים. לעומת זאת, במצב בו טרם נשלחה הודעת צד ג' והתובע התפשר עם כל הנתבעים, לא ניתן לשלוח הודעת צד ג' אלא יש לפתוח בתובענה חדשה.

7.

דין הטענות הנוספות של המבקשים להידחות גם הן. טענתם הראשונה נוגעת לעניין מורשים לקבלת כתבי בי-דין עבור התובעת. המבקשים מעוניינים, כאמור, לשלוח הודעת צד ד' לתובעת. חששם הוא, כי בהיותה חברה זרה יתקשו להמציא לה כתבי בי-דין לאחר שיצאה היא מן התמונה בעקבות מתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה. איני רואה סיבה להתנות את אישורו של הסדר הפשרה בתנאי כלשהו בנוגע להמצאת כתבי בי-דין. משינקטו המבקשים בהליכי צד ד' יצטרכו הם לפעול כמתחייב על פי הדין בכל הנוגע להמצאה. בית המשפט (או הרשם) יצטרך להחליט כיצד לפעול בנסיבות המקרה. דברינו האחרונים נכונים אף לגבי הטענה של המבקשים, כי יש לקבוע שמגדל תשמש כמורשה לקבלת כתבי בי-דין עבור התובעת. אשר לטענה בעניין אי פסיקה של הוצאות ושכר טרחת עורך דין נגד המשיבים 2 ו-4: עניין זה נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. לא מצאתי שיש במקרה זה הצדקה להתערבות של ערכאת הערעור, במיוחד שההליך ממילא ממשיך נגד המבקשים. כאמור, טענתם השלישית של המבקשים התייתרה ולכן אין צורך להידרש לה.

8.

בקשת רשות הערעור נדחית בלא שהמשיבים נדרשו להשיב.