רע"א 7714/05 אלגרה כהן נ. רשות הנמלים והרכבות נמל חיפה

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' ג'רג'ורה) לפסול את חוות דעתו של מומחה רפואי שמונה מטעם בית המשפט.

המבקשת, אלגרה כהן (להלן: המבקשת ), נפגעה בתאונת דרכים ותבעה מן המשיבים פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ). ביום 19.3.2002 מינה בית המשפט המחוזי את פרופ' אפרים בנטל כמומחה רפואי מטעמו בתחום הפסיכיאטריה (להלן: המומחה ), על מנת שיחווה דעתו בעניין נכותה של המבקשת. ביום 7.5.2002 בדק המומחה את המשיבה והפנה אותה לטיפול אצל פסיכולוג קליני. בהפניה ציין המומחה כי על מנת שיוכל לערוך את חוות דעתו, עליו לבדוק את המשיבה פעם נוספת לאחר הטיפול. ביום 14.3.2003 ערכה הפסיכולוגית את חוות דעתה והעבירה אותה למומחה, זאת, עוד בטרם סיימה את הטיפול במבקשת, שהסתיים ביום 7.4.2003. ביום 20.3.2003 ערך המומחה את חוות דעתו מבלי לבדוק את המבקשת פעם נוספת ומבלי לציין שביום 1.12.2002 בדק את המשיבה תוך שהוא סבור בטעות כי היא מטופלת שלו. הצדדים שלחו למומחה שאלות הבהרה, המומחה השיב לשאלות, וביום 19.7.2004 נחקר המומחה בבית המשפט. לאחר חקירתו, ביום 31.8.2004, הגישו המשיבים בקשה לפסילת המומחה ומינוי מומחה אחר תחתיו, זאת, בשל פגמים אשר נפלו לטענתם בהתנהלותו של המומחה סביב חוות הדעת.

בית המשפט קמא קבע, לאחר בחינה דקדקנית של טענות הצדדים ושל חומר הראיות, כי שני פגמים נפלו בהתנהלותו של המומחה. הפגם הראשון הוא, שהמומחה סבר בטעות, עת שבדק את המבקשת ביום 1.12.2003, כי הבדיקה נעשתה באופן פרטי, לשם מתן טיפול, ולא לשם חיווי דעה עבור בית המשפט. לאור זאת, נתן המומחה למבקשת טיפול תרופתי ושוחח איתה בטלפון. בחוות דעתו שהוגשה לבית המשפט לא גילה המומחה עובדות אלה, אך הוא העיד עליהן בעדותו בבית המשפט. הפגם השני הוא, שהמומחה לא בדק את המבקשת לאחר שהשלימה את הטיפול אצל הפסיכולוגית לשם עריכת חוות הדעת – כפי שהוא עצמו קבע שראוי היה להיעשות – אלא ערך את חוות דעתו על-פי הדו"ח שהגישה הפסיכולוגית ועל-סמך הבדיקות הקודמות שערך למבקשת. בית המשפט קמא קבע, כי הפגם הראשון אינו מקים עילה לפסילת חוות דעתו של המומחה. על אף שראוי היה שהמומחה ישמור על הפרדה בין מטופלים לבין נבדקים לצורך מתן חוות דעת, וככל שהדבר משתבש – יציין זאת בחוות דעתו, גרס בית המשפט קמא, כי בנסיבות העניין נהג המומחה בתום לב, ואין חשש כי האובייקטיביות והניטראליות שלו נפגמו. באשר לפגם השני, קבע בית המשפט קמא, כי הסתמכותו של המומחה על קביעותיה של הפסיכולוגית, מבלי שבדק את המבקשת שוב בעצמו, "מהווה פגם היורד לשורשו של העניין, ומעורר תהיות אם חוות הדעת משקפת את מצבה של המשיבה [המבקשת כאן – א"ר] לאחר קבלת הטיפול אצל הפסיכולוגית". משכך, קבע בית המשפט קמא כי אין מנוס מלהורות על פסילת חוות הדעת ועל מינוי מומחה אחר תחת פרופ' בנטל.

המבקשת טוענת כי לא הייתה כל הצדקה לפסול את חוות דעתו של המומחה. לדידה, החלטת המומחה ליתן חוות דעתו ללא צורך בבדיקה נוספת, על-סמך הממצאים שהיו בפניו, הינה החלטה סבירה, המצויה במרחב שיקול הדעת הנתון לו. יתר על כן, טוענת המבקשת, בפני המומחה עמדו, עת שחיווה דעתו, כל הנתונים שהיו דרושים לו. המבקשת מדגישה, כי לאורך ההליך כולו לא נפגמה הניטרליות והאובייקטיביות של המומחה. לאור אלה, טוענת המבקשת, יש לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי לפסול את חוות דעתו של המומחה. המשיבים מצידם סבורים כי אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

דין הבקשה להידחות. המומחה חיווה כאמור דעתו מבלי לבדוק שוב את המבקשת לאחר הטיפול הפסיכולוגי, כפי שסבר הוא עצמו שראוי היה לעשות. בית המשפט קמא ראה בכך פגם המצדיק את פסילת חוות הדעת, ובמסקנה זו אין עילה להתערב. תקנה 9 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז – 1986 מעניקה, אמנם, בידי המומחה את הסמכות להורות על בדיקת עזר, אך אין בסמכות זו כדי להעניק למומחה היתר לאצול מן הסמכות שהעניק לו בית המשפט לאחר. אכן, "מומחה שמינה בית המשפט אינו רשאי לפטור את עצמו מלתת חוות דעת עצמאית משלו, שתהיה פרי הבדיקה, המומחיות, העיון ושיקול הדעת שלו לבדו" (רע"א 7265/95 גלדשטיין נ' בראל , פ"ד נ(3) 214, 220-219). המומחה רשאי לעשות שימוש בממצאיו של מומחה אחר, אולם אין הוא רשאי לאמץ את חוות דעתו מבלי להפעיל שיקול דעת עצמאי. הפרת חובות אלה עשויה להביא לאחת משתי תוצאות – פסילת חוות דעתו של המומחה ומינוי מומחה אחר תחתיו, או מינוי מומחה נוסף ושקלול הפגמים שנפלו בחוות דעתו של המומחה הראשון במסגרת המשקל שייוחס לה. הכלל הוא כי חוות דעתו של המומחה לא תיפסל אם אין מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, שיש בו כדי לגרום לעיוות דין. בין יתר שיקוליו בהקשר זה על בית המשפט להביא בחשבון את תום ליבו של המומחה ואת האפשרות לתקן את השגגה (רע"א 6116/97 שוחט נ' ציון , תק-על 97(3) 1051, 1052). הסתמכותו של המומחה על חוות דעתה של הפסיכולוגית מבלי לבדוק את המבקשת בעצמו שוב הוא בעיני הפגם העיקרי שנפל בחוות הדעת. בית המשפט קמא ציין כי בנסיבות העניין אף מתעורר ספק אם חוות הדעת משקפת את מצבה העכשווי של המבקשת, לאחר קבלת הטיפול הפסיכולוגי, ולאור זאת החליט לפסול אותה, כאמור לעיל. אף אם באותה מידה ניתן היה בענייננו להימנע מלפסול את המומחה ולמנות מומחה נוסף, החלטתו של בית המשפט המחוזי בנסיבות העניין סבירה בעיני ולא מצאתי לנכון להתערב בה.

הבקשה נדחית. כיוון שנתבקשה תגובה, תישא המבקשת בהוצאות המשיבה בסך 5000 ש"ח.