רע"א 7722/00 משה כץ נ. בנק אגוד לישראל בע"מ

בפני בקשת המבקש בבקשת רשות הערעור להמרת ערבות בנקאית בערבות צד ג', ובקשת המשיבים להגדיל את הערבון שנדרש ממנו.

מדובר בבקשה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט י. זפט) בנוגע לצו מניעה נגד מימוש נכס מקרקעין בבעלות החייב, אשר לטענת המשיבים שועבד כמשכנתא. המבקש נקלע לחובות כבדים, המשיבים ביקשו לממש את הנכס, והמבקש ביקש למנוע זאת בטענה שיש לבטל את המשכנתא כיון שהבנק שלטובתו נעשה המישכון לא עמד בהתחיבותו המקבילה להזרים הון לחברה שבבעלות המבקש.

בית המשפט המחוזי התנה את צו המניעה בהפקדת ערבון בסכום של 400,000 ש"ח. החלטה זו שונתה לאחר מכן מספר פעמים, שונו סכומי ההפקדה וכן המועדים לביצועה. בסופו של דבר הפקיד המבקש סכום של 30.000 ש"ח, אך לא הפקיד סכום נוסף של 170,000 ש"ח. במקביל לדיונים בעניין צו המניעה התנהלו גם הליכי הוצאה לפועל, וביום 6.8.00 אישר ראש ההוצאה לפועל את מכירת הנכס, בסכום הגבוה כמעט ב50%- מהערכת השמאי שניתנה לגביו. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלה אם בעת מכירת הנכס היה צו המניעה הזמני בתוקף, בהתחשב בכך שהמבקש הפקיד את הסכום שנקבע בהחלטה אחת של בית המשפט, אך לא הפקיד את הסכום הנותר. המבקש מוסיף טענות נוספות שאין צורך לפרטן כאן.

הבקשה לפטור מערבון היא לאקונית, בלתי מפורטת ואינה נתמכת בתצהיר. מאחר שהמשיבים לא חלקו על כך, והדבר מתיישב גם עם העובדות המהוות בסיס להגשת התביעה לבית המשפט, אניח כי המבקש הוכיח את מצבו הכלכלי הקשה. אולם בכך אין די, שכן בקביעת הערבון יש להביא בחשבון גם את סיכויי הערעור (בש"א 329/90, אברך נגד גרוגר ואח', פ"ד מד (2) 383).

במקרה זה, סיכויי הבקשה להתקבל אינם נראים גבוהים, שכן משנמכר הנכס בגינו התבקש צו המניעה הזמני, אין עוד טעם לעסוק בצו המניעה. אף אם צודק המבקש בכל טענותיו (ומבלי להביע עמדה בעניין זה), ולזכותו עילות תביעה טובות, הרי מדובר בעילות כספיות, וספק רב אם יש מקום לדיון בשאלת המימוש שבוצע זה מכבר. אין איפוא מקום לפטור את המבקש מהפקדת ערבון.

כאמור, הוגשה גם בקשה להגדלת הערבון, ולעניין זה יש להביא בחשבון שיקולים שונים, ביניהם מספר המשיבים, שווי הנכס נשוא פסק הדין, היקף הערעור וכמות העבודה שיש להשקיע בו, והאם שולמו ההוצאות בערכאה הקודמת. (ראו: כונס הנכסים הרשמי נגד ארוין זוסמן ואח', תקדין עליון 95(2) 656).

הנכס נשוא המחלקת נמכר בסכום של 320,000 דולר. זהו סכום גדול, אך אין הוא חריג לעומת תיקים אחרים הנשמעים בבית המשפט. גם מספר המשיבים אינו גדול במיוחד, וכך גם היקף העבודה אשר תידרש, ככל שניתן לאמוד את הדבר מראש. מאידך גיסא יש לייחס משקל לעובדה שהמבקש לא שילם את ההוצאות שנפסקו נגדו בערכאה הראשונה והמשיבים נאלצו לפתוח בהליכי הוצאה לפועל. עובדה זו מעידה על צורך מוגבר בהפקדת ערבון,

בהביאי בחשבון את כל האמור החלטתי לחייב את המבקש בהפקדת ערבון בסכום של 20,000 ש"ח.

המבקש מבקש להמיר את הערבון בערבות צד ג', אולם בהתחשב בכך שלא הוצע ערב מסויים, ובאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי לגבי בנו של המבקש שהוצע שם כערב, אני דוחה את הבקשה.

בקשה נוספת של המבקש היא לאפשר לו להפקיד את הסכום בתשלומים אחדים. על מנת למנוע את הסירבול המינהלי הנובע מפיצול הסכום, ולהשיג את המטרה של פריסת ההוצאה על פני פרק זמן גדול יותר, אני מאפשרת לבקש להפקיד את הערבון תוך ששים יום מהמצאת החלטה זו.