רע"א 7736/99 מדינת ישראל נ. קופטאן אוסלאן

1.בית המשפט המחוזי בנצרת, בהכרעת דינו מיום 31.10.99, הרשיע את המשיב מס' 1 בעבירה של רצח וכן בעבירות של גרימת חבלה חמורה, שימוש בנשק שלא כדין ושיבוש מהלכי משפט. גם את המשיב מס' 2 הרשיע בעבירה של רצח וכן בעבירות של גרימת חבלה חמורה, פציעה בנסיבות מחמירות וחבלה במזיד ברכב. באותו מעמד קבע בית המשפט את מועד שמיעת הטיעונים לעונש וגזר הדין ליום 14.11.99.

בית המשפט המחוזי סבר שאינו מוסמך להורות על מעצרם של המשיבים - ששוחררו בינתיים בערובה, לפי החלטת חברתי השופטת ד' דורנר בבש"פ 5767/98 - מן הטעם שלפני הכרעת הדין היו נתונים במעצר במשך תקופה העולה על תשעה חודשים. מכאן בקשתה הדחופה של המדינה "להארכת מעצר רביעית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-".

2.דין הבקשה להדחות.

סעיפים 61 ו- 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו1996- (להלן - "החוק"), החלים על הענין שלפנינו, זו לשונם:

"61.

שחרור באין הכרעת דין

(א) נאשם, שלאחר הגשת כתב אישום נגדו, היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום תקופה המצטרפת כדי תשעה חודשים, ומשפטו בערכאה הראשונה לא נגמר בהכרעת דין , ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה.

(ב) - - -

62.

הארכת מעצר או חידושו

על אף הוראות סעיפים 59 עד 61, רשאי שופט של בית המשפט העליון לצוות על הארכת המעצר או על מעצר מחדש, לתקופה שלא תעלה על 90 ימים, ולחזור ולצוות כך מעת לעת, וכן להורות על שחרורו של הנאשם, בערובה או ללא ערובה".

(ההדגשות שלי - י' ט').

המשמעות הפשוטה והברורה של הוראות סעיפים אלה - כאשר קוראים אותן יחד - היא ששופט בית המשפט העליון מוסמך לצוות על הארכת המעצר

לפי סעיף 62 לחוק

רק בתקופה ש לפני נתינתה של הכרעת הדין ; אחרי נתינתה - פגה הסמכות הנתונה לו לפי סעיף זה. ממילא קמה מחדש - בתקופה שבין נתינתה של הכרעת הדין המרשיעה לבין נתינתו של גזר הדין - סמכותה של הערכאה הדיונית לצוות על מעצרו של הנאשם. (השוו בש"פ 4698/99 מדינת ישראל נ' יוסי מירילאשוילי (טרם פורסם)).

3.לפיכך אני דוחה את הבקשה.