פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7747/21
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשת:
א.ד.א תמיר יזמות ובניה בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. תמיר פורת
2. חן רחל פורת
3. מרים פורת
בקשת רשות ערעור על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 16.8.2021 ברת"ק 33167-01-21
שניתן על-ידי כבוד השופטת ה' סילש
בשם המבקשת:
עו"ד משה אמסלם; עו"ד שירה
זמלר
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על פסק הדין של
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 16.8.2021, ברת"ק 33167-01-21 (השופטת ה' סליש ), שבו התקבלה בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות ברמלה, מיום 5.1.2021, בת"ק 50162-06-20 ות"ק 50115-06-20 (השופט ה' אבו שחאדה ).
2.
בית המשפט לתביעות קטנות דחה את תביעת המשיבים, רוכשי דירות בפרויקט שנבנה בידי המבקשת, לפיצוי בגין איחור במסירת הדירות. נקבע, כי העיכוב נעשה בהתאם לחוזה המכר, ועל כן אינו בר פיצוי. בקשת רשות ערעור שהגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי – התקבלה. נקבע, כי לא הוכח שהעיכוב אכן נגרם כתוצאה מהנסיבות שנקבעו בחוזה המכר כאיחור לגיטימי. עוד נקבע, כי סעיפי החוזה עליהם מתבססת המבקשת, מעניקים לה שיקול דעת חד-צדדי נרחב במיוחד, באופן הנוגד את הוראותיו של חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973. נוכח האמור, נפסק, כי המשיבים זכאים לפיצוי בגין העיכוב. התיק הוחזר אפוא לבית המשפט לתביעות קטנות, על מנת שיקבע את סכום הפיצוי המתאים.
מכאן הבקשה שלפנַי.
3.
המבקשת טוענת, כי שגה בית המשפט המחוזי, בקביעתו כי המבקשת חבה בפיצויים למשיבים, ובהחזרת התיק לבית המשפט לתביעות קטנות, רק לשם קביעת שיעור הפיצוי.
לשיטתה, כל שהיה על בית המשפט המחוזי לקבוע, הוא כי התיק יוחזר לבית המשפט לתביעות קטנות, לשם בירור עובדתי מלא, שכן הכרעת בית המשפט המחוזי ניתנה "ב התעלם מהעובדה שבית המשפט לתביעות קטנות לא ראה צורך לדון ולכן כלל לא דן בטענות המבקשת " , ועל כן, ההכרעה נעשתה " מבלי שניתנה למבקשת זכות להוכיח את טענותיה " . המבקשת אף סבורה שנגרם לה עיוות דין, שכן "אין זה צודק שהמבקשת, שנתבעה בבית המשפט לתביעות קטנות וזכתה בדין, תהא מנועה כעת מלהשמיע ומלהוכיח את טענותיה לכשיוחזר התיק לבית המשפט לתביעות קטנות, וזאת לנוכח הכרעותיו של בית המשפט קמא ב עובדות, שאותן לא ניתנה למבקשת הזד מנות ראויה להפריך" .
4.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בפסקי הדין של בית המשפט המחוזי ושל בית המשפט לתביעות קטנות, וכתבי בי-דין שהגישו הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות, ללא צורך בתשובה מאת המשיבים. זאת, בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ומצדיקה דיון ב'גלגול שלישי'. גם עיוות דין אין כאן; המבקשת אמנם טוענת כי פסק הדין בבית המשפט המחוזי ניתן "מבלי שלמבקשת ניתנה הזדמנות נאותה להוכיח את טענותיה" . דא עקא, דומה כי בכך המבקשת 'מגלה טפח ומסתירה טפחיים'. המבקשת לא צירפה לבקשתה את פרוטוקול הדיון שנערך בבית המשפט המחוזי, ואת ההחלטה שניתנה בסיומו – ולא בכדי. בפרוטוקול האמור, נרשם מפי ב"כ הצדדים כך: "ככל ולא נגיע להסכמות נבקש כי ביהמ"ש יכריע על בסיס כתבי הטענות. לא נידרֵש לדיון נוסף" . הסכמה זו באה לידי ביטוי בהחלטת בית המשפט המחוזי שניתנה באותו מעמד, בה נקבע, כי "ככל ולא תתקבל הודעה, יועבר למתן פסק דין על בסיס המצוי בתיק ביהמ"ש" . למדנו אפוא, כי המבקשת עצמה, יחד עם המשיבים, היא זו שביקשה כי ההכרעה תינתן על בסיס כתבי הטענות, ובית המשפט קיבל את בקשתה. אין לה להלין אלא על עצמה.
5.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בסך של 3,000 ₪.
ניתנה היום, כ"ד בכסלו
התשפ"ב (28.11.2021).
ש ו פ ט