רע"א 7752/00 שמחה ניר, עו"ד נ. מדינת ישראל

השופט א' מצא :

המבקש קיבל הודעת תשלום קנס בגין עבירה לפי חוק עזר לירושלים (העמדת רכב והחנייתו), התשכ"א1961-. המבקש השתמש בזכות הנתונה לו לפי סעיף 229(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-, והודיע כי ברצונו להישפט על העבירה. בעקבות זאת נשלחה לו הזמנה למשפט, שנחתמה על-ידי מפקחת חנייה בעיריית ירושלים. משלא התייצב המבקש לדיון, פסק בית המשפט לעניינים מקומיים לדונו על העבירה בהיעדרו והשית עליו קנס בסך 150 ש"ח. בערעורו על פסק הדין לפני בית המשפט המחוזי טען המבקש - לצד ובנוסף לטענותיו האחרות - כי הזמנתו למשפט לפני בית המשפט לעניינים מקומיים לא הייתה כדין, מאחר ולא נחתמה בידי תובע מוסמך. ערעורו נדחה והמבקש הגיש בקשת רשות-ערעור לבית-משפט זה, בגדרה חזר על טענותיו. עמיתי הנכבד, המשנה לנשיא, שלפניו הובאה הבקשה, החליט לדחות טענות אחרות של המבקש, אך הורה לקבוע את הבקשה לדיון לפני הרכב אך ורק ביחס לטענת המבקש, כי הזמנה למשפט של נאשם בעבירת קנס, שהודיע על רצונו להישפט על העבירה, צריך שתהא חתומה על-ידי תובע מוסמך.

2.כעולה מהוראת סעיף 228 לחוק סדר הדין הפלילי, ענייננו בעבירת קנס מסוג "ברירת משפט". סעיף 228(ב) לחוק קובע:

(ב) היה לשוטר או למי שהוסמך כאמור בסעיף 222, יסוד להניח כי אדם פלוני עבר עבירה של ברירת משפט, רשאי הוא למסור לו הודעת תשלום קנס; ההודעה תהיה בטופס שנקבע ויפורטו בה העבירה ושיעור הקנס שנקבע לה.

הסמכות למסור הודעת תשלום קנס נתונה, כאמור, לא רק לשוטר, אלא גם "למי שהוסמך כאמור בסעיף 222". הגדרה זו כוללת (כעולה מסעיף 222) גם "עובד רשות מקומית שראש הרשות המקומית הסמיכו לכך".

סעיף 229(א) לחוק מורה, כי מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, בגין עבירה מן הסוג האמור, חייב לשלם את הקנס הנקוב בהודעה, אלא אם פעל באחת משתי דרכים: הגיש לתובע בקשה לביטול הקנס (סעיף 229(א)(1)), או הודיע, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להישפט על העבירה (סעיף 229(א)(2)). ואילו סעיף 230, רישא, לחוק מורה:

הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להישפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; - - -

סימן ד' לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד1974-, כולל (בין היתר) הוראות לעניין סדרי האישום והמצאת מסמכים בהליכים לפי סעיף 228 לחוק. תקנה 42(א) קובעת, כי הודעת נאשם על בקשתו להישפט "תהיה על הספח שבטופס 8א שבתוספת", ואילו תקנה 43 לתקנות הנ"ל מורה, כי אם "נשלחה במועד הודעה על בקשה להישפט לפי תקנה 42 תומצא לנאשם הזמנה למשפט לפי טופס 8ב שבתוספת". בכותרת ההזמנה, כנוסחה בטופס 8ב לתוספת, נאמר: "הזמנה למשפט וכתב אישום (ברירת משפט)"; וגוף המסמך כולל - בנוסף ל"הזמנה" (פרטי הנאשם, מענו, מועד המשפט והסברים נלווים) - גם את "תיאור העובדות המהוות את העבירה" וכן את הוראת החיקוק שעליה מבוסס האישום. ביחס לנפקות המצאתה לנאשם של "הזמנה למשפט", קובעת תקנה 44ג, כי

הזמנה למשפט לפי סימן זה דינה כהזמנה למשפט וככתב אישום שהומצא לנאשם כדין, ודין העתק ממנה, משהוגש לבית המשפט, כדין כתב אישום שהוגש לבית המשפט כדין.

3.המבקש טען, כי משנקבע כי הזמנה למשפט, לנאשם שביקש להישפט על עבירת קנס, דינה ככתב-אישום שהוגש לבית המשפט כדין, מתחייבת המסקנה כי הזמנה כאמור צריך שתהא חתומה על-ידי תובע מוסמך. הואיל וההזמנה למשפט שנשלחה אליו נחתמה בידי מפקחת חנייה בעיריית ירושלים, ולא בידי תובע מוסמך, מבקש הוא לקבוע, כי מעולם לא הוזמן כדין להישפט על העבירה; ובית המשפט לא היה רשאי לדונו על העבירה בהיעדרו. כן טען המבקש, כי במשפט שהתקיים בהיעדרו לא הובאה ראיה שמפקחת החנייה בעיריית ירושלים, אשר חתמה על הזמנתו למשפט, הוסמכה על-ידי ראש העירייה, בהתאם לסעיף 222 לחוק, להמציא הודעות על תשלום קנס. אלא שטענה זו - שלגופו של עניין היה דינה להידחות - חורגת מגדר השאלה שהועברה להכרעתנו בהחלטת המשנה לנשיא, ועל כן לא אתעכב עליה. אפנה, אפוא, לטענת המבקש, כי הזמנה למשפט של נאשם בעבירת קנס, שהודיע על רצונו להישפט על העבירה, טעונה חתימת תובע. אקדים ואומר, כי דינה של טענה זו להידחות.

4.בשל אופיין המיוחד של עבירות קנס (בכלל זה העבירות של ברירת משפט), שהגשת כתב-אישום בגינן אינה מותנית בקיומה של חקירה, נקבעו להן סדרי דין מיוחדים שנועדו לפשט את הליכי האישום בעבירות אלו ואת הליכי הזמנתם לדין של הנאשמים בביצוען (השוו: דנ"פ 9263/99 מדינת ישראל נ' בקשי , פ"ד נד(3) 556). הודעת תשלום קנס, הנמסרת לנאשם בפתח ההליך, אמורה (בהתאם לסעיף 228(ב) לחוק) לכלול גם את פרטי העבירה. אם הודיע הנאשם שיש ברצונו להישפט על העבירה, מורה סעיף 230 כי תישלח לו הזמנה למשפט. יושם אל לב כי סעיף 230, המורה על כך, אינו אומר כי הסמכות לשלוח את ההזמנה נתונה רק לתובע (או לבעל תפקיד מוגדר אחר); וכי בשונה מסעיף 228(ב), המורה כי בהודעה על תשלום קנס יש לפרט את העבירה ואת שיעור הקנס שנקבע לה, הרי שבסעיף 230 כלל לא נאמר מה צריך להיות תוכנה של ההזמנה למשפט. נראה כי בשונה מהודעה לתשלום קנס - המהווה מסמך מהותי ומסירתה לידי הנאשם היא הפותחת את ההליך - "הזמנה למשפט" אינה אלא אמצעי דיוני-טכני, שמטרתו להביא לידיעת הנאשם את המקום והמועד בו יתקיים המשפט. ביותר מכך אין, למעשה, כל צורך: הלוא היוזמה לקיומו של המשפט, בסוג זה של עבירות, לא באה מצד הרשות, אלא מצדו של הנאשם, שבהודעתו על רצונו להישפט (על העבירה המסוימת אשר יוחסה לו בהודעה על תשלום קנס) עשה שימוש ב"ברירת המשפט" שהוענקה לו בחוק.

המתכונת בה יש לערוך הזמנה למשפט נקבעה, כאמור, בתקנות. כפי שכבר הוזכר, תקנה 43 מורה כי לנאשם ששלח במועד הודעה על בקשתו להישפט, תומצא "הזמנה למשפט לפי טופס 8ב שבתוספת"; ומנוסחו של טופס 8ב אכן עולה כי בהזמנה למשפט יש לכלול, לצד פרטים שמטרתם להביא לידיעת הנאשם מתי והיכן עליו להתייצב לבירור משפטו, גם את פרטי העבירה. מהכללתם של פרטים אלה בנוסח ההזמנה לא נובע, כי ההזמנה מהווה כתב-אישום במשמעותו הרגילה אשר המצאתו לידי הנאשם מהווה תנאי לפתיחת ההליך כנגדו. הלוא העילה לפתיחתו של הליך, בסוג זה של עבירות, אינה המצאת ההזמנה למשפט, אלא הודעת הנאשם על רצונו להישפט בגין העבירה נשוא ההודעה לתשלום קנס. הזכרתם החוזרת של פרטי העבירה, בנוסח ההזמנה למשפט הנשלחת לנאשם, לא נועדה להביא לידיעתו את פרטי העבירה בה הואשם, אלא אך להעמידו על העבירה שעניינה יידון במועד שנקבע. הלוא אפשר שכנגד נאשם אחד יהיו תלויים לפני בית המשפט מספר משפטים הממתינים לבירור (בין בעבירות של ברירת משפט ובין בעבירות אחרות), והזכרתם בהזמנה למשפט של פרטי העבירה העתידה להידון במועד שנקבע תקל עם נאשם כזה ותסייע לו להיערך לבירורו של המשפט המסוים שלשמו הוזמן.

5.נותרה לבירור הוראת תקנה 44ג, הקובעת כי "הזמנה למשפט לפי סימן זה דינה כהזמנה למשפט וכתב אישום שהומצא לנאשם כדין, ודין העתק ממנה, משהוגש לבית המשפט, כדין כתב אישום שהוגש לבית המשפט כדין". אף בתקנה זו, אשר בה קיווה המבקש למצוא עיגון לטענתו, אין כדי לשנות את פני הדברים. תקנה 44ג אינה מורה על הגשת כתב-אישום לבית המשפט ועל המצאתו לנאשם, כמקובל בהליך פלילי רגיל, אלא אך מקימה שתי חזקות דיוניות, שמטרתן להעלות את "משפט הברירה" (שאיננו משפט "רגיל") על פסי הבירור: מחד, מקימה היא חזקה, כי המצאתה לנאשם של הזמנה למשפט היא שוות-ערך להמצאתם (לידי נאשם בהליך רגיל) של הזמנה למשפט וכתב-אישום; ומאידך, מספקת לבית המשפט מסמך הכולל את פרטי העבירה, שעליה ביקש הנאשם להישפט. מסמך זה איננו כתב-אישום, אלא אך העתק

מן ההזמנה למשפט; אך לאור הוראתה של תקנה 44ג, ולצורך בירורו של המשפט, הריהו שווה-ערך לכתב-אישום. מן הראוי להזכיר, כי ההודעה על תשלום קנס נמסרת לנאשם בלבד. העתק ההזמנה למשפט, המוגש לבית המשפט, הוא המסמך היחידי המצוי בידי בית המשפט לקראת פתיחת ההליך לפניו. ככלל, יש להניח, לא יהיה שוני מהותי בין ניסוח פרטי העבירה המובאים בנוסח ההזמנה למשפט לבין ניסוחם בהודעה על תשלום קנס. קיומו של שוני כזה עשוי, בנסיבות מסוימות, להוות פגם, ולמותר לומר כי בידי הנאשם - שבקשתו להישפט על העבירה התבססה על ניסוח פרטי העבירה בהודעה על תשלום קנס - להשיג לפני בית המשפט על קיומו של פגם כזה.

6.מן הטעמים שפורטו יש, לדעתי, לדחות את בקשת רשות הערעור.

ש ו פ ט

השופטת ד' דורנר :

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט י' אנגלרד :

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור

בחוות-דעתו של השופט א' מצא.