רע"א 7752/00 שמחה ניר, עו"ד נ. מדינת ישראל

בפסק-דיננו בתיק זה, שניתן הבוקר, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור שהוגש לאחר מתן רשות, ולדחות את הערעור. במעמד שימוע פסק הדין, וכל עוד בית המשפט יושב על כסאו, השיג המבקש על זימונו לשימוע פסק-דין, בעוד שלטענתו צריך היה להזמינו לשימוע החלטה בבקשת רשות הערעור. התרנו למבקש להגיש לנו את בקשתו בכתב בו ביום; ובקשתו זו תיחשב אפוא כאילו נטענה לפני ההרכב בעודו יושב על כסאו (על"ע 2388/00 ניר נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין ת"א , תק-על 2002(1) 838). והרי "עד שבית המשפט לא קם מכס המשפט באותו יום, עדיין נמצא בחזקתו הענין שטיפל בו, והוא רשאי לעיין בו מחדש ולשנותו" (בג"צ 63/74 סעוד נ' בית המשפט המחוזי, תל-אביב-יפו , פ"ד כח(2) 37).

בבקשתו עותר המבקש לביטול פסק הדין, למעט החלק שבו נאמר כי החלטנו לדון בבקשה כבערעור. לטענתו, בדיון שהתקיים לפנינו בבקשה למתן רשות ערעור ביום 22.11.01, טען הוא לעניין הבקשה למתן רשות ערעור, ולא לערעור גופו. על כן, טוען הוא, יש להחזיר את ערעורו לרשימת המשפטים התלויים ועומדים.

בדיון שהתקיים ביום 22.11.01 נשמעו כל טענות הצדדים. המבקש טען בהרחבה רבה, לא רק לתמיכת הבקשה למתן רשות ערעור (כטענתו היום) אלא גם לגופו של הערעור. על רקע זה הובן לנו, כי הצדדים מסכימים כי נכריע בבקשה כבערעור, במסגרת סמכותנו לפי סעיף 205 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982-. בנסיבות העניין סברנו כי מן הראוי ליתן רשות ערעור ולדחות את הערעור, במטרה להעמיד את הדין על מכונו. אך לנוכח טענת המבקש החלטנו להיעתר לבקשתו, ואנו מורים כסמכותנו על תיקון פסק-דיננו, במובן זה שתחת פסק-דין הדוחה את הערעור, ייקרא כהחלטה הדוחה את הבקשה למתן רשות ערעור, וזאת מן הטעמים שפורטו בגוף פסק הדין.