רע"א 778/03 אינטר -לאב בע"מ נ. Israel Bio Engineering Project

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ש' דותן) לדחות את בקשת המבקשות למתן צו חוסם.

המשיבה היא שותפות מוגבלת שנתאגדה בניו-יורק למטרת השקעה במחקר ופיתוח בישראל. בשנת 1993 היא הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה לקבלת חשבונות ותמלוגים בקשר למוצרים אשר פותחו בעזרת מימון שהועמד על ידה לרשות המבקשת 1 לפי הסכם שנחתם ביניהן. התביעה מתייחסת לסדרת מוצרים שפותחו על פי הנטען על ידי המבקשות בתקופה בה עמד בתוקפו חוזה המימון בין הצדדים, ובהם חומר המכונה TBP . המבקשות, במסגרת הגנתן בפני תביעת המשיבה, טוענות כי אין למשיבה כל זכות בעלות במוצרים נשוא התביעה, ובהם ה- TBP . בשנת 2002 פתחה המשיבה במדינת קליפורניה בהליך שעילתו הפרת פטנט אמריקאי המתייחס לחומר TBP . תביעה זו הוגשה כנגד שלוש חברות, שאינן צד להתדיינות המתנהלת בארץ, והרשומות בארצות הברית ועוסקות בפיתוח מוצרים הקשורים בחומר זה על פי רישיון משנה שהוענק להן על ידי המבקשות. במטרה להפסיק את ההליכים הללו בארצות הברית, הגישו המבקשות לבית המשפט קמא במסגרת ההליך המתקיים בפניו, בקשה למתן צו חוסם.

2.בית המשפט קמא דחה את הבקשה. בית המשפט לא השתכנע כי כל מטרתו של ההליך המנוהל בקליפורניה היא הפעלת לחץ בלתי הוגן על המבקשות. זאת הואיל והוא מצא שאין פסול בהעדפתו על ידי המשיבה של פורום בו ההליכים מהירים יותר ובו נוהגת שיטת המושבעים. השקפת המשיבה כי שיטת המשפט בקליפורניה מעניקה לה יתרונות דיוניים, כך פסק בית המשפט, אינה מהווה נימוק למתן צו חוסם. בנוסף, בית המשפט מצא כי אין זהות בין עילת התביעה בישראל לזו שבתביעה שבקליפורניה. את מסקנתו זו ביסס בית המשפט על העדר הזהות בין הצדדים לשתי תביעות, וכן על העובדה כי אותה תביעה שהוגשה בקליפורניה, לא תוכל, ככל הנראה, המשיבה להגיש בארץ, בשל העדר סמכות בינלאומית. כנגד החלטה זו מכוונת הבקשה שבפניי.

3.המבקשות טוענות כי שגה בית המשפט קמא עת סירב להעניק להן צו חוסם, על אף שעל פי ההלכה זכאיות הן לסעד זמני שכזה. בית המשפט קמא טעה, כך לפי המבקשות, כשקבע כי אין מתקיימת זהות בין עילות התביעה. הן גורסות, כי זהות הצדדים לשתי התביעות אינה מהווה שיקול רלבנטי בעת ההכרעה בדבר קיום זהות בין העילות. לשיטתן, על בית המשפט היה לקבוע כי בשתי התביעות השאלה המשפטית המרכזית היא אותה שאלה - האם לפי ההסכמים בין המבקשות למשיבה רכשה האחרונה זכות בעלות בפטנט האמריקאי, אם לאו. בהתאם, לשתי התביעות בסיס ראייתי זהה. המבקשות גם סוברות כי מאזן הנוחות נוטה בברור לטובתן ומחייב מתן צו חוסם. לטענתן, ניהול הדיון בארצות הברית יש בו משום הכבדה קשה על המבקשות, בעוד שלמשיבה, שכל יעדה בניהול ההתדיינות בארצות הברית הוא הפעלת לחץ על המבקשות, אין כל אינטרס לגיטימי בניהול התדיינות זאת.

המשיבה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט קמא. היא מדגישה כי סעד של צו חוסם ניתן רק במקרים חריגים, והמקרה דנן אינו נמנה על מקרים אלה. כל טענת המבקשות, כך לפי המשיבה, היא כי קיום הדיון הכפול בארץ ובארצות הברית יכביד עליהן יתר על המידה. בכך, לשיטתה, אין די כדי להצדיק מתן צו חוסם כנגד התדיינות שכבר מתנהלת בחוץ לארץ. זאת ועוד, המשיבה טוענת כי אין כמעט חפיפה בין נושאי התביעה שמתנהלת בישראל וזו המתנהלת בארצות הברית. חפיפה זו קיימת, כך לפי המשיבה, רק בעניינה של סוגייה אחת מתוך מגוון נושאים, עילות וסעדים שבכל אחת מהתביעות.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה שהוגשה עליה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. אין חולק על סמכותו של בית המשפט להוציא צו חוסם, ואולם אופיו הקיצוני וייחודו של סעד זמני זה, מחייבים את בית המשפט לנהוג במשנה זהירות בהפעילו את שיקול הדעת המסור לו בהענקת הצו ולתתו אך ורק במקרים נדירים וחריגים במיוחד (ראו: רע"א 714/96 פריסקל נ' אורנשטיין , פ"ד מט(5) 759, 763-764 (להלן: פרשת פריסקל )). האיפוק והריסון מצידו של בית המשפט נדרשים בשל שני טעמים. ראשית, הצו החוסם פוגע בזכות הגישה של האדם לערכאות. זכות זו זכות יסוד היא, שלא על נקלה יגבילה בית המשפט, במיוחד ככל שהדברים אמורים באדם המבקש לפתוח בהליכים במדינה שהוא אזרח שלה או תושב בה. שנית, על אף שהצו החוסם הוא צו אישי המופנה כנגד המתדיין ולא כנגד בית המשפט הזר, יש בו משום התערבות ממשית בהליכים המתנהלים בפני בית משפט זר. התערבות זו עומדת בניגוד לעקרון כיבוד הערכאות הזרות והכרעותיהן, כפי שמפרטים Cheshire ו- North :

“Although the claim form is directed at a person there is, nonetheless, an implicit interference with the jurisdiction of a foreign court whenever an English court grants an injunction restraining foreign proceedings. There are obvious comity problems inherent in the exercise of the power to restrain foreign proceedings; for this reason it has often been said that the power must be exercised with caution” (G. C. Cheshire and P. M. North, Private International Law (by P. M. North and J. J. Fawcett, 13 th Ed., 1999), p. 360).

לאור חובה זו לכבד את בית המשפט הזר ואת הכרעותיו, אין לפסול את האפשרות של קיום הליכים בבית משפט זר רק בשל העובדה שבארץ מתקיים הליך מקביל. את ההחלטה בשאלה האם הדיון שמתנהל בבית המשפט הזר

הופך למיותר, לא יעיל או מסורבל, בשל שבארץ מתקיים דיון מקביל, יש להותיר לבית המשפט הזר עצמו. בית משפט זה יכול להחליט להמנע מלדון בתובענה שהוגשה אליו, מכוח דוקטרינת "הליך תלוי ועומד" או דוקטרינת "פורום בלתי נאות". אל לבית המשפט הישראלי להחליף, בהעדר נסיבות מיוחדות, את שיקול דעתו שלו בשיקול דעתו של בית המשפט הזר בשאלות אלה, ואל לו להניח כי שיקול דעתו שלו עדיף. לפיכך, עצם העובדה שבארץ מתקיים כבר הליך, אין די בה כדי להצדיק מתן צו חוסם.

5.מתי, אם כן, יהיה מקום להוצאת צו חוסם? באנגליה, מקובלת התפיסה לפיה צו חוסם יינתן מקום שהוא נחוץ למניעת אי צדק. משום כך רשימת המקרים בהם יפעיל בית המשפט את שיקול דעתו ויוציא צו חוסם אינה רשימה סגורה ( A. V. Dicey and J. H. C. Morris, The Conflict of Laws (Vol. 1, 13 th ed., 2000) p. 416 ). יחד עם זאת, ניתן לזהות שלוש קטגוריות כלליות ולא ממצות של מקרים בהם נוהגים בתי המשפט להענות לבקשה למתן צו:

“(i) Where the pursuit of the proceeding abroad is vexatious or oppressive.

(ii) Where the bringing of the proceedings abroad would be unconscionable.

(iii) Where the bringing of the proceedings abroad would be in breach of an agreement” (Cheshire and North, op. cit. , p. 362).

בארצות הברית, בתי המשפט נמנעים בדרך כלל ממתן צו חוסם, אלא אם המשך ההליכים בחוץ לארץ יוליך ל-" fraud, gross wrong or oppression " ( E. F. Scoles and P. Hay, Conflict of Laws (2 nd

ed., 1992), p. 356 ).

בישראל, בפרשת פריסקל הציבה השופטת ט' שטרסברג כהן רשימה לא סגורה של שיקולים אשר יש לשוקלם בהפעלת הסמכות להוצאת צו חוסם:

"יש לשקול מחד גיסא, את הפגיעה הצפויה בצד המבקש את הצו אם לא ינתן לו כזה ומאידך גיסא, את הפגיעה הצפויה בצד האחר אם ינתן נגדו צו כזה; יש לתת את הדעת על השאלה האם בפתיחת ההליך בפורום הזר יש משום מהלך דיוני המכוון לפגוע או למנוע זכות המגיעה בדין לצד המבקש את הצו; יש לבדוק אם פתיחת ההליך הזר נעשית לצורכי איום או סחיטה, והאם היא פוגעת בעקרונות צדק מהותיים ודיוניים; יש לשקול את ההשלכות שעשויות להיות להוצאת צו כזה, שיש בו כדי למנוע מצד להביא את עניינו בפני בית משפט, זכות הנחשבת כזכות יסוד של האדם, שפגיעה בה עלולה להחשב כנוגדת את תקנת הציבור; יש לתת את הדעת על-כך שמדובר בצו שנפקותו במדינה אחרת ושאין לבית משפט מקומי אפשרות לאוכפו שם, אם כי הצו הוא אישי וניתן להעמיד לדין את מי שהפר אותו, בגין בזיון בית משפט... השיקול המרכזי והחשוב ביותר הוא שיקול הצדק המוכרע על פי נסיבותיו של כל מקרה לגופו" (פרשת פריסקל , 764).

לדעתי, בהתחשב בעמדת המשפט המשווה, ותוך יישום מערכת השיקולים שפרטה השופטת ט' שטרסברג-כהן, ראוי לקבוע כי ככלל, צו חוסם יינתן רק במקרים בהם הוכח על ידי מבקש הצו כי התביעה שהוגשה בפורום הזר הינה קנטרנית או שהוגשה בכוונה רעה. לא ניתן לקבוע מראש איזו תביעה תחשב לקנטרנית ולכזו שהוגשה בכוונה רעה לצורך העניין, וההכרעה בשאלה זו תוכתב על ידי שיקולי הצדק לפי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה. אכן, גם באנגליה מיאנו בתי המשפט בעקביות מלהעניק הגדרה מקיפה למושגים vexatious or oppressive proceedings ו- unconscionable conduct

(שהוא מושג רחב יותר) ובכך נמנעו הם מלתחום את גדר סמכותם למתן הצו, הכל על מנת לאפשר להם להעניק סעד במקרה שהצדק דורש זאת ( Cheshire and North, op. cit. , p. 368

; Dicey and Morris, op. cit. , p. 418 ). על בית המשפט שהוגשה לפניו בקשה למתן צו חוסם, להכריע, אם כן, האם סבור הוא כי בנסיבות המקרה שבפניו, יש לראות בתביעה שהוגשה בחוץ לארץ תביעה קנטרנית או כזו שהוגשה בכוונה רעה, שמן הצדק למנוע את המשך הדיון בה.

נראה כי גם בהתקיים תניית שיפוט לפיה ניתנה לבית משפט מקומי סמכות שיפוט ייחודית יהא עוד צורך לשקול גם קיום היסודות האלה בתביעה הזרה. כך, הואיל וככלל ראוי כי ההחלטה בשאלה האם לכבד תניית שיפוט זרה תהא נתונה לבית המשפט אשר מתבקש שלא להפעיל את סמכותו. אלא שבכך אין צורך להכריע היום.

6.בנסיבותיו של ענייננו, סבור אני כי לא הוכח כי התביעה הוגשה בארצות הברית בכוונה רעה או שקנטרנית היא. כאמור, אין לומר כי עצם פתיחתו של הליך במדינה זרה, עת שמתקיים כבר הליך באותו עניין בארץ, מעידה על כך שהתביעה שהוגשה בחוץ לארץ הינה קטנרנית. דברים אלה אמורים גם במקרה בו הפורום הזר נבחר מפני שהוא נוח יותר ליוזם ההתדיינות. אין זה אלא טבעי שאדם יברור לו את מקום ההתדיינות הנוח לו ביותר, והשאלה האם פורום זה אכן פורום נאות הוא לקיום ההתדיינות, מסורה, כאמור, לבית המשפט הזר אליו הוגשה התביעה. אשר לזהות העילה, כמו זהות הצדדים, אלה אינם אלא מודדים נוספים, לא יחידים ולא מכריעים, להיותה של התביעה קנטרנית. אי לכך, אין לי צורך להכריע בשאלת זהות הצדדים והעילות במקרה זה, שכן אף אם אקבל לעניין זה את טענות המבקשות, עדיין לא תחשב התביעה נשוא בקשה זו לקנטרנית או לכזו שהוגשה בכוונה רעה.

מסקנתי זו מתבססת על מספר נתונים. ראשית, משמעותית בעיני עובדת היותה של המשיבה שותפות שנרשמה בארצות הברית, עובדה המקשה על ראיית בחירתה לפתוח בהליכים בארצות הברית החלטה שכל יעדה פגיעה במבקשות. שנית, אין אני סבור כי בניהול התדיינות בארצות הברית יש משום הכבדה קיצונית על המבקשות, על אף טענותיהן של אלו בדבר הנזק הרב שתגרום להן התדיינות זו. בכפר הגלובלי של היום, ובמיוחד ככל שמדובר בחברות מסחריות הפועלות בארצות הברית דרך קבע, ייקשה לראות בקיום ההתדיינות בארץ זו משום אי נוחות משמעותית אשר מצדיקה קביעה כי התביעה קנטרנית. שלישית, לא השתכנעתי מטיעוני המבקשות כי התביעה שהוגשה בארצות הברית הוגשה בכוונה רעה ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט. לא מצאתי עילה להתערב לעניין זה בממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא. גם אין לומר שהתובענה שהוגשה בארצות הברית תביעת סרק היא; על כך מלמדת העובדה שבית המשפט האמריקאי נאות לדון בתובענה, ולאחרונה אף דחה בקשה שהגישו המבקשות לדחייה על הסף של תביעת המשיבה. בשל כל הגורמים הללו, סבור אני כי התביעה שהוגשה בארצות הברית אינה תביעה קנטרנית או תביעה שהוגשה בכוונה רעה, ועל כן הגעתי למסקנה כי צדק בית המשפט קמא כשסירב לתת למבקשות צו חוסם.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשות יישאו בהוצאות המשיבה בסך 15,000 ש"ח .