רע"א 7789/09משמרת מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ. מושבי השרון ועמק

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בהפ"ב 2167-05-09 שניתן ביום 30.8.2009 על ידי כבוד הנשיאה, השופטת ה' גרסטל ובו נדחו בקשותיו של המבקש לביטול חלקי של הוראה בפסק הבוררות שניתן בעניינם של הצדדים ביום 28.4.2009 (להלן: פסק הבורר או פסק הבוררות ) על ידי הבורר, כבוד השופט (בדימוס) ב' אוקון (להלן: הבורר ) או להחזרת העניין לבורר לשם תיקונו או לתיקונו של פסק הבורר על ידי בית המשפט.

העובדות הצריכות לעניין

1.

על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקש הינו מושב עובדים החבר באגודה המשיבה. במהלך השנים 2006-1999 העניקה המשיבה הלוואות למושבים החברים בה. בגין אותן הלוואות שילמו המושבים החברים באגודה המשיבה, הצמדה וריבית בשיעורים נמוכים. בשנים 2006-2002 חילקה המשיבה את העודפים אשר נצברו אצלה למושבים וזאת על דרך של קיזוז מיתרת החובה של אותן הלוואות. בחודש דצמבר 2007 הפכה יתרת ההלוואות למענק.

2.

ביום 11.12.2008 קיבלה הנהלת המשיבה החלטה על סגירתה ועל חלוקת רכושה, ובין היתר, על חלוקת הכספים בין החברים במשיבה. על פי החלטת המשיבה, חלוקת הכספים נעשתה בהתאם למספר המשקים בכל מושב. בנוסף, הוחלט כי מושבים אשר לא שילמו דמי חבר או שהיו חייבים כספים למשיבה או שזכו להטבה עודפת בהתאם לקבוע בחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב – 1992 (להלן: חוק ההסדרים ) לא יזכו לחלק בכספים.

3.

בהתאם לחלוקה שנקבעה ונזכרה לעיל, המבקש לא נכלל בחלוקת הכספים, שכן המשיבה מצאה כי המבקש לא היה שותף בהחזרים ולא שולמו על ידו דמי חבר. לאור החלטת המשיבה, הגיש המבקש תובענה לבית המשפט המחוזי ועימה בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיבה לחלק את הכספים ולהעביר זכויות ומניות. ביום 1.2.2009 הסכימו הצדדים כי הסכסוך ביניהם יועבר להכרעתו של בורר. עוד הוסכם, כי הבורר יהיה כפוף לדין המהותי, ינהל פרוטוקול וינמק את החלטתו.

4.

פסק הבורר ניתן ביום 28.4.2009 ובו נדחתה תביעת המבקש, בכל הנוגע לדרך חלוקת הכספים על ידי המשיבה. הבורר קבע כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיבה באשר לדרך חלוקת הכספים שכן אין בה כדי לפגוע בשוויון ואין היא פוגעת בהסדרים שנקבעו בחוק ההסדרים.

5.

על פסק הבורר הגיש המבקש תובענה לבית המשפט המחוזי, בה הוא עתר כאמור, בין היתר, לביטולו החלקי של פסק הבורר. במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי הגיעו הצדדים להסכמה כי בית המשפט המחוזי יידרש לשתי שאלות בלבד: האחת, האם שני הקיזוזים עליהם הורה הבורר, קרי חובות שקדמו ליום 31.12.1991 וסכומים בגין "חלף ערבות", עומדים בניגוד לקבוע בחוק ההסדרים; השנייה, אם שני הקיזוזים עומדים בסתירה לאמור בחוק ההסדרים, האם יש בדבר כדי להוות עילה לביטולו החלקי של פסק הבוררות.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

6.

בפתח הדברים הבהיר בית המשפט המחוזי כי בניסוחה של השאלה הראשונה שבמחלוקת נפלה "טעות ניסוחית", והובהר כי למעשה יש לפרקה לשתי שאלות משנה: האחת, האם קיזוזי חובות מלפני שנת 1991 ו"חלף ערבות" נעשו בניגוד לחוק ההסדרים; והשנייה, האם הבורר אכן קיזז חובות מלפני שנת 1991 וחלף הערבות.

7.

בית המשפט המחוזי ציין כי אין מחלוקת בין הצדדים כי במקרה דנן חלה ההוראה הקבועה בסעיף 7(א) לחוק ההסדרים ולפיה: "אין להמשיך ואין לפתוח בהליך לגבי חוב כולל או ערבות לחוב כאמור, אלא בהתאם להוראות חוק זה". כמו כן, נקבע כי אין מחלוקת כי בהתאם לקבוע בסעיף 25 לחוק ההסדרים, אין מקום לקזז מחובו של המבקש כל סכום שהמשקם מחק לו בהתאם לחוק ההסדרים. נקבע, כי גם הבורר היה ער לעובדה שאסור להכיר בקיזוז חובות שקדם ליום 31.12.1991 והבורר אף התייחס לעניין זה בפסק הבוררות. בית המשפט המחוזי קבע, בין היתר, כי הבורר התייחס באופן מפורש לטענות המבקש בנוגע לקיזוז בניגוד לחוק ההסדרים ודחה אותן. עוד נקבע, כי פסיקתו של הבורר, לפיה לא נפל פגם באופן חלוקת הכספים על ידי המשיבה, התבססה על כך שמקור הכספים היה בתשלומי החברים ולא בשל קיזוז חובות עבר. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי מפסק הבורר עולה כי הוא לא הורה על קיזוז סכומים שאינם מותרים על פי חוק ההסדרים.

8.

נוכח מסקנתו זו פטור היה לכאורה בית המשפט המחוזי מדיון בטענותיו של המבקש בדבר קיומן של עילות לביטול פסק הבורר על פי חוק הבוררות, התשכ"ח – 1986 (להלן: חוק הבוררות ). ואולם, בית המשפט המחוזי מצא לנכון להתייחס לטענותיו של המבקש בדבר התקיימותן של שלוש מן העילות לביטול פסק בורר על פי סעיף 24 לחוק הבוררות.

9.

בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקש לפיה הבורר חרג מסמכותו (ראו: סעיף 24(3) לחוק הבוררות) וכן נדחתה הטענה לפיה הבורר פסק בניגוד לדין המהותי (ראו: סעיף 24(7) לחוק הבוררות). בפתח הדברים קבע בית המשפט המחוזי, כי צדדים הפונים להליך בוררות לוקחים על עצמם את הסיכון לפיו תתגלה טעות על פני הפסק, וזאת גם במקום בו הבורר חויב לפסוק בהתאם לדין המהותי. יחד עם זאת, נקבע כי במידה ומפסק הבורר היה עולה כי הבורר התחשב בחובות שלא ניתנים לקיזוז על פי חוק ההסדרים, היה מקום לבטל את אותה הוראה בפסק הבורר. ואולם, נקבע כאמור כי הבורר לא נהג כך ולפיכך לא נמצא כי הבורר חרג מסמכותו או פעל בניגוד לדין המהותי. למעלה מן הנדרש, הוסיף בית המשפט המחוזי וקבע כי גם אם הבורר טעה כאשר קיבל את הטענה העובדתית בדבר המקורות הכספיים לכספי החלוקה או טעה בכך שקיבל את חישוב המשיבה, אין מקום להתערבותו של בית המשפט שכן בית המשפט אינו משמש כערכאת ערעור על פסק הבוררות.

10.

לבסוף, התייחס בית המשפט המחוזי לטענתו של המבקש לפיה במקרה דנן יש להורות על ביטול פסק הבורר מאחר ותוכנו של הפסק נוגד את תקנת הציבור (ראו: סעיף 24(9) לחוק הבוררות). נקבע כי בשל עמימותה, השימוש בעילה זה נשמר למקרים נדירים. מעבר לכך, נקבע כי בענייננו מדובר בסכסוך בין הצדדים ואין פגיעה בציבור. כן נקבע, כי לא נמצא כי פסק הבורר פוגע בשוויון. נקבע כי חלוקת הכספים מבוססת על הבחנה בין מי ששילם דמי חבר ולפיכך זכאי לכספים, לבין מי שלא שילם, דוגמת המבקש, אשר אינו זכאי לכספי החלוקה.

11.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שלפניי.

הטענות בבקשה

12.

בפתח הדברים טוען המבקש כי בקשתו חורגת מעניינים של הצדדים שכן לטענתו המקרה דנן הינו בעל השלכה על ציבור רחב. על פי הנטען, הקיזוז שנעשה על ידי המשיבה אינו כדין מאחר והוא סותר את הקבוע בחוק ההסדרים. נטען, כי סעיף 25 לחוק ההסדרים קובע כי אין לאפשר לנושה לחזור ולגבות מחדש את מה שנמחל לחייב במסגרת חוק ההסדרים. לפיכך, נטען כי החלטת המשיבה ופסק הבורר מובילים לפגיעה בתקנת הציבור שכן ציבור רחב של חייבים, וביניהם המבקש, שסברו כי חובם הוסדר והסתיים, עלולים לעמוד מחדש בפני דרישה לתשלום יתרות חוב.

13.

על פי הנטען, משבחרה המשיבה להתפרק ולחלק את רווחיה בין חבריה, היה עליה לעשות זאת באופן שוויוני. נטען, כי המשיבה לא היתה רשאית לקזז כספים שהוראות החוק אוסרות במפורש לקזזם.

14.

המבקש ער לפסיקתו של בית משפט זה לפיה ההתערבות השיפוטית בפסקי בוררות הינה מצומצמת אולם נטען כי במקרה זה היה על בית המשפט המחוזי להתערב מאחר ופסק הבורר עומד בניגוד לקבוע בחוק ההסדרים. עוד נטען, כי הבורר היה ער לדין אולם בחר להתעלם ממנו בפסק הבורר.

15.

כן נטען, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס על קביעות סותרות, כאשר מחד נאמר שבחלוקת הכספים נלקחה בחשבון "מחיקה עודפת" ומאידך נקבע כי אסור היה לבורר להתיר את קיזוזה של "המחיקה העודפת".

16.

לבסוף נטען, כי שגה הבורר בקביעתו שכן מקור הכספים אינו יכול לנבוע מקיזוז חובות עבר. ויודגש, המבקש אינו חולק כי למשיבה זכות קיזוז בגין דמי חבר משנת 1992 ואילך והוא אינו מערער על קביעה זו (על אף שהוא סבור כי היא מוטעית).

דיון והכרעה

17.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבה.

18.

הלכה היא כי אין ליתן רשות ערעור על החלטות שניתנו בענייני בוררות אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית בעלת השלכות החורגות מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או מקום בו נדרשת התערבותה של ערכאת הערעור משיקולי צדק ולמניעת עיוות דין (ראו למשל: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז(6) 605, 615 (2003); רע"א 6836/09 ברוך פלד אחזקות בע"מ נ' יעקב קנדי אחזקות בע"מ (לא פורסם, 24.1.2010) בפסקה 10). במקרה שלפניי, על אף שהמבקש ביקש לעטות את בקשתו באטצלה משפטית – ציבורית, מדובר בסכסוך פרטני שנתגלע בין הצדדים אשר על פי הסכמתם נדון בבוררות ולא מצאתי כי פסק הבורר מגלה סיבה להתערבות בית המשפט.

19.

למעלה מן הצורך, גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. בהתייחס לטענותיו של המבקש לפיהן במקרה דנן מתקיימות עילות הביטול הקבועות בסעיפים 24(3) ו-24(7) לחוק הבוררות, שכן הבורר חרג מסמכותו ופעל בניגוד לדין המהותי, הרי שדינן להידחות. מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי וגם אני סבור כי במקרה דנן לא טעה הבורר ביישום הדין המהותי, ולא מצאתי ממש בטענת המבקש לפיה הבורר פסק בניגוד להוראות הקבועות בחוק ההסדרים. הבורר קבע כי "מפתח חלוקה, המביא בחשבון חובות עבר, הוא נגוע בהיותו סותר את חוק ההסדרים" (ראו: פסקה 17 לפסק הבורר). אכן הבורר התייחס בפסקו ל"מחיקה העודפת" ולחובות העבר, אולם, קבע: "מפתח החלוקה לא שלל את זכותו של המושב [המבקש – י.ד.] 'רק בשל כך' שהיו לו חובות עבר. האגודה טוענת כי המפתח לחלוקת הכספים נובע מכך שהמקורות הכספיים לאותן הלוואות הגיעו למעשה מכספי החברים שביניהם חולקו ההלוואות" (ראו: פסקה 18 לפסק הבורר). עיון בפסק הבורר מעלה כי הבורר התייחס באופן מפורש לטענות בדבר קיזוז בניגוד לחוק ההסדרים ודחה אותן ומסקנתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה מקובלת עלי.

20.

מעבר לכך, גם אם שגה הבורר ביישום הדין אין בכך כדי להצדיק את התערבות בית המשפט וביטול פסק הבורר. בענייננו, לא יכולה להיות כאמור מחלוקת כי הבורר לא התעלם מחוק ההסדרים והתייחס אליו באופן מפורש בפסקו (ראו למשל: סעיפים 18-16 לפסק הבורר). משכך הם פני הדברים, הרי שבית משפט זה כבר פסק בעבר כי יש להבחין בין מצב בו הבורר מתעלם מהדין המהותי ופוסק במנותק ממנו, לבין מצב בו הבורר החיל את הדין ונטען כי טעה בפירושו או ביישומו. במקרה הראשון ייתכן והדבר יחשב לחריגה מסמכות או להכרעה שלא בהתאם לדין, ואולם במקרה השני עילות הביטול הקבועות בחוק הבוררות לא יחולו ובית המשפט יטה שלא לבחון האם הבורר טעה ביישום או בפירוש הדין (ראו: רע"א 8941/06 עיריית חיפה נ' ב.מ. כרמיס דדו בע"מ (לא פורסם, 4.11.2009) בפסקאות 39-38). כפיפותו של הבורר לדין המהותי אין משמעותה כי מקום בו טעה הבורר בפירוש הדין המהותי וביישומו הלכה למעשה, קמה עילה לביטול הפסק, זאת גם במקום בו חויב הבורר לפסוק על פי הדין המהותי. טעות כאמור גם אינה מהווה חריגה מסמכות במובנה על פי עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(3) לחוק הבוררות (ראו: רע"א 9389/07 דובק בע"מ נ' בשן (לא פורסם, 23.12.2009) בפסקה 16). לפיכך יש לדחות את טענת המבקש לפיה קמה לו עילת ביטול לפי סעיף 24(3) או 24(7) לחוק הבוררות. ומכאן לטענתו השנייה של המבקש לפיה פסק הבורר נוגד את תקנת הציבור.

21.

גם דין טענה זו להידחות. המקרים בהם בית המשפט יזקק לעילה לפיה יש להורות על ביטול פסק בורר מאחר ותוכנו של הפסק נוגד את תקנת הציבור הינם נדירים וזאת בשל עמימותה של עילה זו [ראו: רע"א 6724/95 הוכמן נ' י.פ. יבואנים ומפיצים ציוד 1988 בע"מ (בפירוק) (לא פורסם, 2.9.1996)]. פגיעה בתקנת הציבור כעילה לביטול פסק בורר, על פי סעיף 24(9) לחוק הבוררות "משמעה פגיעה מהותית בענין הקשור בתפיסת עולם, והשקפות צדק, מוסר, ומצפון ציבורי של החברה בהשלכתה על פסיקת הבורר" (ראו והשוו: רע"א 7773/06 גולדסיל בע"מ נ' אליר חברה לבניין בע"מ (לא פורסם, 13.1.2010) בפסקה 11). בענייננו, על אף טענותיו של המבקש, לא מצאתי כי פסק הבורר נוגד את תקנת הציבור. מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה חלוקת הכספים על ידי המשיבה לא נעשתה בדרך שאינה שוויונית, אלא על בסיס הבחנה בין מי ששילם דמי חבר למי שלא שילם, כדוגמת המבקש. אשר לחוק ההסדרים, הרי כפי שציינתי לעיל לא מצאתי מקום להתערבות בקביעתו של הבורר בעניין זה וכפי שקבע הבורר בפסקו, לו היו למבקש השגות לגבי התנהלות המשיבה היתה מוטלת עליו החובה להעלות את השגותיו לאורך השנים והיה בידו להשתתף בישיבות, ואם נמנע מלעשות כן אין לו להלין אלא על עצמו.

22.

אשר על כן דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.