רע"א 7793/99 סאלם אבו- סאלם נ. אלחנן לי, עו"ד ככונס נכסים

1.המבקש 1 (להלן: המבקש) הינו אחד מילדיו של המנוח עבד אלנור אבו סאלם (להלן: המנוח), והינו אחד מיורשיו על פי דין.

המשיב, עו"ד אלחנן לי (להלן: המשיב), מונה בהתאם לצו של ראש ההוצאה לפועל ככונס נכסיו של המבקש. מכוח תפקידו זה, הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בנצרת ביום 22.3.95 בקשה למתן צו ירושה בעניינו של המנוח, במטרה לתפוס את חלקו של המבקש בנכסי העזבון, ולממשו לצורך גביית חובות המבקש בתיק ההוצאה לפועל. צו הירושה ניתן כמבוקש על ידי בית המשפט המחוזי (השופט אמינוף) ביום 15.2.96, בהעדר הופעה מצד המבקשים.

משנודע למבקשים על מתן צו הירושה, הם הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לביטולו, וכן את התנגדותם למתן הצו המבוקש על ידי המשיב. טענתם העיקרית היתה כי ביום 15.5.95 ניתן לגבי המנוח צו ירושה אחר על ידי בית הדין הפטריארכלי הלטיני בנצרת (להלן: בית הדין), וזאת במסגרת בקשה שהוגשה לבית הדין כבר ביום 12.1.95, עוד בטרם פנה המשיב לבית המשפט המחוזי. על פי צו ירושה זה, הוכרזה אשתו של המנוח כיורשת יחידה של עזבון המנוח, לאחר שילדי המנוח, ובכללם המבקש, הסתלקו מהעזבון לטובת אמם. המבקשים טענו כי משהוגשה הבקשה למתן צו ירושה לבית הדין, שלו סמכות מקבילה לדון בעניני ירושתם כבני העדה הרומית קתולית, תוך מתן הסכמתם של כל היורשים לסמכותו זו של בית הדין, אין בית המשפט המחוזי מוסמך עוד לדון בענין זה.

המשיב, מצידו, העלה טענות שונות כנגד חוקיותו ותוקפו של צו הירושה שניתן על ידי בית הדין. בין השאר טען המשיב, כי התאריך הנחזה כתאריך הגשת בקשת צו הירושה לבית הדין - תאריך הקודם, לכאורה, למינויו ככונס נכסים ולהגשת בקשת צו הירושה מטעמו לבית המשפט המחוזי - אינו התאריך האמיתי בו הוגשה הבקשה לבית הדין. לטענתו זויף התאריך על מנת לסייע למבקש להבריח את חלקו בעזבון ולהתחמק מתשלום חובו.

2.במהלך קדם המשפט הגיש המשיב בקשה גורפת להזמנת עדים, וזאת במטרה להוכיח את טענתו בדבר זיוף תאריך הגשת הבקשה לבית הדין. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה מן הטעם שלא נתמכה בתצהיר כנדרש. בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה על ידי כב' השופטת ט' שטרסברג כהן.

המשיב הגיש בקשה נוספת להזמנת עדים, והפעם תמך את בקשתו בתצהיר. השופט ה' חטיב, שבפניו הובאה הבקשה, הביע תחילה ספק בשאלה אם יש מקום לברר את הטענות שמעלה המשיב בבית המשפט המחוזי. אולם, לאחר עיון מחדש בהחלטתו, שניתנה בהעדר תגובה, קבע השופט חטיב כי מן הראוי לפצל את הדיון באופן שתחילה תידון ותוכרע שאלת המועד המדויק בו הוגשה הבקשה למתן צו ירושה לבית הדין, ורק לאחר מכן, ובמידה שיוותר צורך בכך, יידונו שאר השאלות שבמחלוקת בין הצדדים. אשר על כן, כך נקבע, קיימת הצדקה להזמנתו של מזכיר בית הדין, על מנת שיציג את המסמכים הרלבנטיים לצורך הוכחת המועד בו הוגשה הבקשה למתן צו ירושה לבית הדין.

על החלטה זו עותרים המבקשים ליתן להם רשות ערעור. המבקשים מעלים טענות שונות, ובין השאר חוזרים הם על טענתם לחוסר סמכותו של בית המשפט המחוזי לשבת כ"ערכאת ערעור", כהגדרתם, על בית הדין הפטריארכי הלטיני.

המשיב בתגובתו סומך ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי. לשיטתו, מאחר שדרושה הכרעה עקרונית בשאלת מועד ההגשה המדויק של בקשת צו הירושה לבית הדין, החלטתו של בית משפט קמא בדבר הגשתם של המסמכים הרלבנטיים לבירור שאלה זו באמצעות מזכיר בית הדין הינה סבירה ומתבקשת.

3.דין הבקשה להדחות. החלטתו של בית המשפט קמא הינה החלטה דיונית, לגבי הראיות הרלבנטיות לצורך הכרעה בשאלה מרכזית השנויה במחלוקת בין הצדדים. בשלב זה אין לדעת כיצד יתפתח הדיון בבית המשפט המחוזי, ואין לשלול את האפשרות כי לאור המסמכים שיובאו לפניו, ימצא מענה לשאלות הסבוכות שמעורר תיק זה. לפיכך, לא מצאתי לנכון להתערב בשלב זה של ההליך. בכך אין כדי למנוע מהמבקשים להעלות טענותיהם בהמשך הדיון בפני בית משפט קמא, ובמידת הצורך גם במסגרת של ערעור.

למותר לציין כי אין בהחלטה זו משום נקיטת עמדה בשאלת סמכותו של בית המשפט המחוזי או בכל אחת מן השאלות האחרות, שאינן צריכות בירור בבקשת רשות הערעור שלפני.

הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח.