רע"א 7811/08 עזבון המנוח שחאדה סובחי ז"ל נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ

המנוח, שעיזבונו הוא המערער 1, נמצא מוטל על קשת המגן בחלקו האחורי של הטרקטור שעליו נסע, כאשר הטרקטור תקוע בתלולית עפר, גלגליו הקדמיים באוויר והמנוע פועל. על חזהו היה שפשוף, ובעינו הימנית נצפתה המטומה. על פי תעודת הפטירה שהוצאה למנוח סיבת המוות אינה ידועה. בהתחשב בממצאים אלה ואחרים קבע בית משפט השלום בחיפה (כבוד הנשיא א' רקם ) כי המנוח נפטר בנסיבות המהוות תאונת דרכים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ). על פסק הדין הוגש ערעור מצד המבקשים בשאלת גובה הנזק, ואילו המשיבה מצידה הגישה ערעור שכנגד שבו השיגה גם על עצם קביעת האחריות. בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא ג' גינת , וכבוד השופטים ב' בר-זיו ו ע' זרנקין ) קיבל את ערעורה של המשיבה ופטר אותה מאחריות. על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

המבקשים מעלים שתי טענות עיקריות. האחת, כי משהוגש ערעור בשאלת גובה הנזק בלבד, אין המשיבה יכולה לכלול בערעור שכנגד גם את שאלת האחריות. השני , כי לאור הראיות שעמדו לפני בית המשפט היה מקום לקבוע כי מדובר בתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים. בהקשר אחרון זה טוענת המשיבה כי קיימת פסיקה של הערכאות המבררות לפיה כאשר נסיבות האירוע אינן ברורות יש מקום לקבוע כי מדובר בתאונת דרכים.

דין הבקשה להידחות. בבש"א 4691/91 מדינת ישראל נ' אוזן , פ"ד מה(5) 695 (1991), נקבע כי כאשר מוגש ערעור בשאלת גובה הנזק במסגרת תביעה לפי עוולת הרשלנות, הצד השני להליך רשאי, במסגרת הערעור שכנגד, לטעון נגד עצם אחריותו לנזק. בית המשפט העליון ציין כי האחריות והנזק אינם שני נושאים נפרדים ובלתי קשורים, שהרי הנזק הוא אחד מיסודות עוולת הרשלנות. בהתאם לכך נקבע: " איני רואה, על-כן, מקום להבחין, לעניין היקפו של הערעור שכנגד, בין טענה כנגד יסוד כזה או אחר של האחריות הנזיקית ברשלנות. משנתאפשר למערערים שכנגד לטעון כנגד התקיימות יסוד הנזק, אין למנוע מהם מלהעלות טענות אחרות, הנוגעות להתקיימות תנאי האחריות האחרים" (שם, בפסקה 10). הוא הדין גם לענייננו, הנזק הוא אחד מיסודות האחריות לפי חוק הפיצויים וכאשר מוגש ערעור בשאלת גובה הנזק ניתן להשיג, במסגרת הערעור שכנגד, גם על שאלת האחריות.

אשר לטענתם השנייה של המבקשים, מדובר למעשה בהשגה על כך שערכאת הערעור התערבה בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום. כבר נקבע בעניין זה כי " אין כל הלכה השוללת, מניה וביה ובכל הנסיבות, התערבות של ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים, לא כל שכן במסקנות עובדתיות, של הערכאה המבררת. ערכאת הערעור עשויה, במקרים מתאימים, להידרש גם לעניינים שבעובדה, אולם היא תעשה כן תוך מתן משקל וחשיבות ליתרונותיה האפשריים של הערכאה המבררת בכגון דא – מקום שיתרונות אלה באים לידי ביטוי." (רע"א 3494/07 בן אבו נ' הרוש (לא פורסם, 8.5.2007)). אין לקבל את טענת המבקשים כי בכל מקום שבו קיימת עמימות עובדתית סביב האירוע ייקבע כי אכן מדובר בתאונת דרכים. אין מקרה אחד דומה לרעהו, ויש לזכור כי נטל השכנוע בדבר קיומה של "תאונת דרכים" מוטל על הטוען לכך. בענייננו, אכן מדובר במקרה שאינו פשוט, ובית המשפט המחוזי, לאחר שבחן את הראיות, סבר כי לא הוכח שמדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק. גם אם ניתן לסבור שלא היה מקום במקרה זה להתערב בקביעותיו של בית משפט השלום, אין בכך, כאמור, כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" במקרה גבולי זה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.