רע"א 7817/17 אלדד מקמילן נ. כונס נכסים רשמי

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (פש"ר 6227-09, כבוד השופטת ע' כהן ), בגדרה נקבע כי חובות המבקש כלפי משיב 3 (להלן: לורנץ ), וכלפי משיב 4 (להלן: המל"ל ) אינם כפופים לתחולת ההפטר שניתן למבקש.

בעניינו של המבקש התנהל הליך פשיטת רגל ממושך, אשר בסיומו ניתן צו הפטר ביום 4.11.2016. במסגרת הליך פשיטת הרגל נדחו תביעות החוב של לורנץ והמל"ל, אשר הוגשו למשיב 2 (להלן: הנאמן ). את תביעת החוב של לורנץ דחה הנאמן מהנימוק שמדובר בחוב המבוסס על פסק דין שניתן לאחר צו הכינוס, ועל כן אינו בר תביעה לפי סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ). דחייה זו התבררה כטעות במסגרת ההליך בבית משפט קמא. תביעת החוב של המל"ל מבוססת על חוב מזונות ששילם המל"ל במקומו של המבקש. תביעה זו דחה הנאמן מאחר שהמל"ל לא מסר לידיו מסמכים התומכים בקיומו של החוב. לשכת ההוצאה לפועל יישמה את צו ההפטר ומחקה את חובותיו של המבקש, למעט שני חובות אלו כלפי לורנץ והמל"ל.

2.

בית משפט קמא דחה את בקשתו של המבקש להורות לראש ההוצאה לפועל למחוק את שני החובות האמורים, ולקבוע כי ההפטר שקיבל חל גם עליהם. בנוגע לחובו של לורנץ נקבע כי שגה הנאמן בקביעתו כי החוב אינו בר תביעה, אך הואיל והמבקש לא ערער על החלטת הנאמן, היא הפכה לחלוטה. מאחר שקביעתו של הנאמן הפכה לחלוטה, מנוע המבקש מלטעון כעת שהפטור חל גם על חוב זה בשל היותו בר תביעה בתקופת הליך פשיטת הרגל. בייחס לחוב המל"ל נקבע כי סעיף 69(א)(3) לפקודה מחריג את חוב המזונות מתחולת ההפטר, וכי אין נסיבות מיוחדות המצדיקות את החלת ההפטר על חוב זה במקרה הנדון, בהתאם לפסיקה בנושא.

3.

טענות המבקש בבקשה זו הינן בתמצית כי החוב כלפי לורנץ התגבש טרם מתן צו הכינוס, ועל כן מדובר בחוב שהיה בר תביעה בהליך פשיטת הרגל, אשר ההפטר חל עליו. לגבי החוב כלפי המל"ל טוען המבקש כי החלטתו של הנאמן הפכה לחלוטה משלא ערער עליה המל"ל, ועל כן המל"ל אינו יכול לתבוע כעת את החוב לאחר מתן ההפטר. לחלופין טוען המבקש כי יש להחיל באופן חריג את ההפטר גם על חוב המזונות, מאחר שעניינו תואם את השיקולים שנקבעו לכך בפסיקה.

4.

לא עולה כי נפלה טעות בהחלטתו של בית משפט קמא המצדיקה התערבות. בנוגע לחובו של לורנץ, נראה שכפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי אכן שגה הנאמן בקביעתו שחוב זה לא היה בר תביעה בתקופה שבין צו הכינוס למתן ההפטר. ברם, משלא ערער המבקש על קביעה זו, אין הוא יכול כעת להיתלות בטענה שהחוב כן היה בר תביעה באותה תקופה, ולכן ההפטר חל גם עליו. צד המסתייג מהכרעה שיפוטית צריך לערער בפני הגורם המוסמך לכך במועד. אין הוא רשאי לנהוג בכביש עוקף דיוני.

בעניין החוב למל"ל, דחיית חוב לגופו על ידי הנאמן עשויה לעורר קושי מסוים במקרים מסוג זה, אך אין לשלול את גישת בית המשפט המחוזי לפיה סעיף 69(א)(3) חל, וכי הוא מחריג חוב זה מתחולת ההפטר. אין אנו עוסקים במקרה בו הנאמן דחה את חוב המזונות לגופו, תוך קביעה כי חוב זה אינו קיים. אלא, מדובר בדחיית תביעת החוב עקב אי מסירת מסמכים ופרטים שדרש הנאמן מהמל"ל לשם בירור החוב. ברי אפוא כי במקרה זה הדחייה בהליך קמא אינה מאיינת את החוב. הדין הכיר במעמד המיוחד של חוב מזונות. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי הגם שמצבו של המבקש אינו קל, אין הוא נכנס לגדר החריגים אשר בעניינם יש להחיל את ההפטר על חוב המזונות, בשל מצב קשה במיוחד. על פניו אין מקום להתערב בקביעה זו.

בית המשפט המחוזי ציין כי דחיית תביעת החוב בעניינו מובילה לכך שהמל"ל אינו יכול ליטול חלק בחלוקת הדיבידנד, אך מצב זה אינו פוטר את החייב מחוב המזונות כלפי המל"ל. במובן זה זכויות המל"ל כלפי החייב שמורות בהליכים אחרים וכך גם טענות החייב הרלוונטיות. עוד יצוין כי המל"ל הצהיר כי כל עוד החייב זכאי לקצבת הבטחת הכנסה לא יינקטו פעולות לגביית החוב.

5.

נוכח האמור לא מצאתי כי יש להעניק רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא, ועל כן הבקשה נדחית. לאור נסיבות העניין ומצבו של המבקש, אין צו להוצאות.