רע"א 782/01 צבי גוטמן נ. רחמים שדה

1.בית משפט השלום בקרית גת (כבוד השופט א' זמיר), בפסק דינו מיום 3.12.00, חייב את המבקש לשלם למשיב סכומים שונים המגיעים היום, עם הפרשי ההצמדה והריבית, לסכום העולה על 300,000 ש"ח. בית משפט השלום, בהחלטתו מיום 3.1.01, עיכב את ביצוע פסק הדין עד יום 31.1.01 על מנת לאפשר למבקש לערער על פסק דינו ולבקש עיכוב ביצוע בבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט י' פלפל), בהחלטתו מיום 31.1.01, דחה את בקשתו של המבקש לעכב את הביצוע.

המבקש ביקש להרשות לו לערער על ההחלטה. כמו כן ביקש לאסור על המשיב "לפעול על פי פסק הדין - - - ו/או להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין - - - [ו]להורות על עיכוב כל הליכי ההוצל"פ". המשיב השיב על הבקשות.

החלטתי לדון בבקשה להרשות ערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

2.החלטתו של בית המשפט המחוזי נומקה בכך ש"מדובר בחיוב כספי והגשת ערעור אינה נימוק לעיכוב הוצל"פ של פסה"ד". בא כוח המבקש מצא פגם בכך משום ש"מדובר בהחלטה סתמית ולאקונית המתעלמת לחלוטין מהבקשה ונימוקיה". אף על פי כן נראה שדרך הטיעון "הסתמית והלאקונית" היתה יפה בעיניו שכן בבקשתו להרשות ערעור נמנע מלפרט את נימוקיו והסתפק בהפנייה לבקשה לעיכוב הביצוע שהגיש לבית המשפט המחוזי "על שלל טענותיה".

יש מקום לומר כי טיעון על דרך של אזכור טיעון שהובא בבקשה אחרת - ואפילו באותו ענין - אינו יאה וראוי להתעלם ממנו (השוו, בין היתר, ע"א 172/98 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ ואח' , פ"ד מ"ז(1) 311, 321; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית - 1995) 513-512). אולם, על מנת שלא לפקוד על המבקש את משגי שלוחו, עיינתי באותה בקשה (וביתר דיוק, בתצהירו של המבקש שצורף לתמיכתה, משום שגם בה לא פורטו הנימוקים) ומצאתי כי המבקש סומך בעיקר על כך שאם יזכה בערעורו לא יעלה בידיו להשיב את הכספים שישלם. לדבריו, רשומות במרשם הפלילי של המשיב עבירות מסוגים שונים, לרבות עבירות רכוש, והוא "איננו בוחל בכל דרך או אמצעי לקידום מטרותיו לרבות בדרך של זיוף וגניבה". כמו כן העביר המשיב לאשתו את חלקו בדירתם ועל הדירה אף רובצת משכנתא בסכום גבוה ביותר. המבקש הוסיף וטען כי על מקרקעין שבבעלותו הוטלו עיקולים לזכות המשיב שערכם פי שלושה מערכו של פסק הדין.

כנגדו טען בא כוח המשיב כי החלטתו של בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם ההלכה לפיה הגשת ערעור אינה נימוק לעיכוב ההוצאה לפועל של פסק דין המטיל חיוב כספי. עוד טען כי בבקשותיו של המבקש לעכב את הביצוע הסתיר עובדות חשובות מבית המשפט ובמיוחד את העובדה כי בבעלותו של המשיב, מלבד דירת מגוריו, גם נכס מקרקעין הנקי מכל חוב עיקול ושעבוד שערכו עולה לכדי פי שלושה מהסכום שנפסק לטובת המבקש, וממנו יוכל להיפרע. בא כוח המשיב הוסיף כי "אין כל בסיס לתיאור המכפיש של ההליכים הפליליים" שבבקשה לעכב את הביצוע.

3.איני רואה צורך לדון כאן בפרטי ההכרעות שבפסק דינו המפורט והמורכב של בית משפט השלום, ובסיכויי ההצלחה של המבקש בערעורו שלא קל להעריכם בשלב זה. בעיני השאלה העיקרית שיש לתת עליה את הדעת כאן היא מה סיכוייו של המבקש להשיב לעצמו את הכספים שישלם למשיב על פי פסק הדין, אם יזכה בערעור. בענין זה יש, כאמור, מחלוקת קוטבית בין באי כוח בעלי הדין שלא ניתן להכריע בה בהליך זה. במצב דברים זה וכן לאור העובדה שהדיון בערעור בבית המשפט המחוזי יתקיים תוך שלושה חודשים לערך, סבורני שיש לעכב את הביצוע, בתנאי שהמבקש ימציא ערובות נאותות שיבטיחו את תשלום חיוביו על פי פסק הדין.

4.לפיכך אני מורה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בקרית גת, בתנאי שהמבקש ימציא תוך 10 ימים ערובות, שאת טיבן וסכומיהן יקבע רשם בית המשפט המחוזי בבאר שבע, על פי בקשה שיגיש המבקש תוך 5 ימים. אם לא יקיים המבקש את האמור יפקע עיכוב הביצוע מאליו.

עד להפקדת הערובות יעמוד בעינו עיכוב הביצוע שניתן בהחלטתי מיום 1.2.01.