רע"א 7820/14מאיר יודסון נ. בי ג'י אלפא בע"מ

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו מיום 1.10.2014 (ע"ר 41501-08-14, השופטת ע' צ'רניאק ), וכן בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין זה. בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטתה של רשמת בית המשפט המחוזי (רע"א 2759-04-14, השופטת ש' יעקובוביץ ) שקבעה כי אין לפטור את המבקש לחלוטין מהפקדת ערבון בבקשת רשות ערעור שהגיש על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 19.3.2014 (ת"א 8758-03-11, השופטת ה' פלד ).

רקע והליכים קודמים

2.

יסודה של בקשה זו בתובענה שהגישה המשיבה ביום 6.3.2011 כנגד המבקש בבית משפט השלום בגין חוב כספי של 1,000,000 שקל שמקורו בהלוואות מן השנים 1997-1995. ביום 19.3.2014 דחה בית משפט השלום בקשה של המבקש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות, בקובעו כי תביעת חוב לכונס הנכסים הראשי, שהוגשה ביום 5.5.2002, עצרה את מירוץ ההתיישנות ביחס לתביעה. על החלטה זו המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, ובצידה הגיש בקשה לפטור מערבון. ביום 27.7.2014 קבעה רשמת בית המשפט המחוזי כי אין לפטור את המבקש מהפקדת ערבון, בהתבסס על מצבו הכלכלי כפי שהוצג לפניה ובהתחשב בסיכויי הערעור. לצד זאת, היא קבעה שיש להפחית את סכום הערבון שנקבע למבקש מ-10,000 שקל ל-5,000 שקל בלבד, שישולמו בשני תשלומים שווים.

3.

המבקש הגיש ערעור על החלטה זו, ובצדו הגיש בקשה לעיכוב ביצועה של ההחלטה. ביום 28.8.2014 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע, בקובעו כי סיכויי הערעור נמוכים, וכי החלטת הרשמת מנומקת ולא נמצא בה פגם ממשי המצריך התערבות (השופטת ע' צ'רניאק ). לאחר מתן החלטה זו, המבקש הגיש בקשה שמוענה לנשיאת בית המשפט המחוזי או מי מסגניה, ובה עתר לכך שאם הערעור קבוע בפני השופטת צ'רניאק שדנה בבקשתו לעיכוב ביצוע, יועבר הדיון בו לשופט אחר מאחר שהשופטת הביעה עמדה נחרצת ביחס לסיכויי הערעור, ועל כן תתקשה לסטות מעמדתה זו בדיון בערעור גופו. ביום 1.9.2014 דחתה השופטת צ'רניאק את הבקשה ככל שהיא מכוונת לפסילתה מלשבת בדין הערעור, וביססה אותה על ההלכה לפיה בבקשה לעיכוב ביצוע במסגרת הערעור בית המשפט ישקול את סיכויי הערעור. בשלב זה, הגיש המבקש בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי בעניין. בבקשתו הדגיש המבקש כי לא התכוון להגיש בקשת פסילה שתוכרע על-ידי השופטת צ'רניאק , וכי מדובר בבקשה שהגיש לנשיאת בית המשפט המחוזי או אחד מסגניה. גם בבקשה זו חזר המבקש על טענותיו באשר לכך שהשופטת לא תוכל להכריע בערעור כיוון שגיבשה את דעתה ביחס לסיכויי הערעור, תוך התייחסות לכך שהנימוקים לעיכוב הביצוע ונימוקי הערעור הם זהים. ביום 8.9.2014 נתנה השופטת צ'רניאק החלטה נוספת שבה ציינה כי היא חוזרת על החלטתה מיום 1.9.2014.

4.

ביום 30.9.2014 התקיים הדיון בערעור עצמו בפני השופטת צ'רניאק . במסגרת הדיון חזר המבקש וטען כי השופטת כבר החליטה למעשה בערעור עת נדרשה לסיכוייו כחלק מן הדיון בעיכוב הביצוע. בהמשך לכך, השופטת צ'רניאק נתנה החלטה נוספת, ובה חזרה ודחתה את הבקשה וכן את הטענות ככל שהן מבטאות בקשה לפסילתה.

5.

ביום 1.10.2014 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור בנוגע להפקדת הערבון. בית המשפט המחוזי ציין כי המבקש לא הפקיד את הערבון שהושת עליו עד לאותו מועד (יום פסק הדין), וכבר מטעם זה ניתן היה לדחות הן את בקשת רשות הערעור על החלטתו של בית משפט השלום בעניין ההתיישנות (על פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי )) והן את הערעור על החלטת הרשמת בעניין הפקדת הערבון. לגופו של עניין, קבע בית המשפט המחוזי, כי לא נפל פגם ממשי בהחלטת הרשמת המצדיק את התערבותו בה. עוד נקבע כי המבקש לא הוכיח שידו אינה משגת להפקדת הערבון, וכי ממילא סיכוייה הנמוכים של בקשת רשות הערעור אינם מצדיקים פטור מערבון. בית המשפט המחוזי ציין כי אין זה מקרה המצדיק דיון בהחלטת ביניים, בעומדו על כך שלמבקש לא נגרם נזק בלתי הפיך שלא ניתן יהיה לפצות עליו בדיעבד, ולא כל שכן בשים לב לכך שמדובר בהליך שראשיתו עוד בשנת 2002, שערעור על החלטת ביניים עשוי להאריכו אף יותר. בית המשפט המחוזי ציין כי חרף העובדה שהמבקש לא הוכיח כנדרש את חוסר יכולתו הכלכלית, ואף לא שילם הוצאות משפט קודמות שהושתו עליו, הופחת הערבון שהושת עליו ולא נפסקו לחובתו הוצאות, לפני ולפנים משורת הדין. בהמשך לכך, השית בית המשפט המחוזי על המבקש הוצאות בסך 10,000 שקל.

בקשת רשות הערעור

6.

בקשת רשות הערעור שבפני הוגשה על פסק דינו האמור של בית המשפט המחוזי. בהמשך לטענותיו הקודמות, המבקש טוען בפני כי הדיון בערעור היה למראית עין בלבד, מאחר שבפועל הוא הוכרע כבר בהחלטה ביחס לעיכוב ביצוע עת חוותה השופטת את דעתה ביחס לסיכויי הערעור הנמוכים. המבקש טוען כי עניינו מעלה את השאלה הכללית האם ראוי ששופט אשר חיווה עמדתו ביחס לסיכויי הערעור בהחלטה קודמת ידון בו גם במסגרת ההליך העיקרי. לשיטת המבקש, המוקד של טענתו אינו בחשש למשוא פנים כלפי מי מן הצדדים, אלא במחויבותו של שופט להחלטה קודמת שנתן. עוד טוען המבקש כי בחינת סיכויי הערעור בהחלטה בנוגע לעיכוב הביצוע לא הייתה מספקת, כיוון שהיא לא התייחסה לנימוקי הערעור עצמם, אלא רק העריכה אותם בהערכה "גסה".

7.

ביחס לערעור גופו טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה עת קבע כי סיכוייה של בקשת רשות הערעור נמוכים. לטענתו, הבקשה שהגיש לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות מצדיקה דיון בהחלטת ביניים, וזאת כדי למנוע התדיינות ארוכה ומיותרת (בהפניה לרע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (20.5.2012)). המבקש חוזר גם בפני על טענותיו באשר להתיישנות התביעה, וטוען כי סיכוייה של בקשת רשות הערעור שהגיש גבוהים. לבסוף, טוען המבקש כי החלטותיו של בית המשפט המחוזי פגעו בזכותו לגישה לערכאות בשל חיסרון כיס, במיוחד נוכח העובדה שהתוצאה של אי מתן רשות ערעור במקרה זה היא המשך ניהולו של הליך ארוך רק בשל חוסר יכולתו להפקיד ערבון לצורך דיון בבקשת רשות הערעור.

דיון והכרעה

8.

לאחר שבחנתי את הדברים הגעתי לכלל דעה שדין הבקשה להידחות, ועל כן יש לדחות גם את הבקשה שהוגשה לצידה לעיכוב ביצוע.

9.

כידוע, רשות ערעור בגדר "גלגול שלישי" תינתן רק מקום בו עולה שאלה כללית ועקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או מקום בו מתעורר חשש לעיוות דין חמור (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). המקרה שלפני לא מעורר שאלה עקרונית כפי שטוען המבקש ואף אינו מעורר חשש לעיוות דין. כלל נקוט הוא כי אין בעובדה ששופט דן בהליך קודם בעניין מסוים כדי לגבש עילה לפסילתו מלדון באותו עניין גם בהקשר אחר, והוא הדין במצב שבו השופט החליט בהליך מקדמי הקשור להליך עיקרי שמובא להכרעתו בהמשך. כל זאת, בכפוף לבחינה האם בנסיבות המקרה הספציפי קיים חשש למשוא פנים המצדיק את הפסילה, לרבות משוא פנים שעניינו גיבוש עמדה נחרצת ביחס לטענה מסוימת (ראו למשל: ע"פ 7968/06 סבן יעקב בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה קרית-אונו פסקה 3 (7.1.2007); ע"א 461/14 רוזן נ' ביטון , פסקה 10-9 (14.1.2015); יגאל מרזל דיני פסלות שופט

269-264 (2006) (להלן: מרזל )).

10.

חברי השופט א' רובינשטיין כבר חיווה דעתו כי תקיפתה של החלטה בעניין פסלות צריכה להיעשות על דרך הגשת ערעור פסלות לפי סעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולא במסגרת הערעור על פסק הדין שניתן (ראו: רע"א 6231/05

קנמוני נ' בנק פועלי ישראל בע"מ , פסקה ט' (11.9.2005)). מבלי לחוות דעה באשר לשאלה אם כך הוא בכל המצבים האפשריים (לדיון בסוגיה זו, ראו גם: מרזל , בעמ' 332-331, הערה 12) הרי שאלה הם פני הדברים בענייננו, כאשר ההחלטה בעניין טענת הפסלות ניתנה בטרם ניתן פסק הדין עצמו, ופסק הדין אף ניתן לאחר חלוף המועד להגשת ערעור על ההחלטה בעניין טענת הפסלות (לפי תקנה 471ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת פרק זמן של 10 ימים להגשת ערעור על החלטת שופט בעניין טענת פסלות). זאת, משום שהגשת ערעור על טענת הפסלות בסיום ההליך בלבד, לאחר שבית המשפט הקדיש משאבי שיפוט לפתרון הסכסוך וכאשר ההכרעה השיפוטית כבר ידועה, אינה מצב רצוי (ראו והשוו: מרזל , בעמ' 64 ובעמ' 338).

11.

גם דין טענותיו של המבקש ביחס לערעור גופו להידחות. בהליכי ערעור חלה חובה להפקדת ערבון על פי תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי (וכך גם בהליכים של רשות ערעור על פי תקנה 404 לתקנות אלה). בית המשפט יכול לפטור בעל דין מחובה זו בכפוף לשני תנאים מצטברים: היעדר יכולת כלכלית להפקדתו של הערבון וקיומם של סיכויים טובים לקבלת הערעור (ראו: בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 7 (17.10.2007); רע"א 7450/14

פלוני נ' חב' מעדני כרמל בע"מ (23.12.2014)). במקרה זה, בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש לא עמד באף אחד מן התנאים הללו, ולא מצאתי טעם להתערב בקביעות אלו, המבטאות יישום של הדין על עובדות המקרה. בנסיבות אלה, אף לא מצאתי כי נגרם למבקש עיוות דין.

12.

על כן, דין הבקשה לרשות ערעור נדחית, וממילא נדחית עמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.