רע"א 7826/21 ישעיהו בן נון נ. אלעד ישראל מגורים

1.

בקשת רשות ערעור "בגלגול רביעי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא א' כהן ) ברע"א 69513-10-21 מיום 9.11.2021, בגדרו דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ע' יריב ) בעש"א 36358-07-21 מיום 14.10.2021, שבו נדחה ערעור שהגישו המבקשים על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בתיק 500756-04-21 מיום 28.6.2021. בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל נקבע, בין היתר, כי על המבקשים לפנות את המקרקעין מושא ההליך.

רקע והליכים קודמים בתמצית

2.

המבקשים מחזיקים במקרקעין המצויים בגבעת עמל (להלן: המקרקעין ). לפני מספר שנים הגישו המשיבה ושתי תובעות נוספות תביעה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו נגד המבקשים בה עתרו לפינויים מהמקרקעין. בפסק דינו קבע בית משפט השלום (כב' השופט הבכיר מ' קליין ; ת"א 1010-01-16 מיום 14.6.2018) כי על המבקשים לפנות את המקרקעין, וזאת בתמורה לפיצוי בסך 2,486,880 ש"ח שישולם להם על-ידי התובעות (ובהן המשיבה), באמצעות נאמן שימונה על-ידי בית המשפט (להלן: פסק הדין בעניין הפינוי ). לשם השלמת התמונה, יצוין כי בפסקאות 577 ו-586 לפסק הדין בעניין הפינוי נקבע כי על התובעות לשלם למבקשים את סכום הפיצוי בתוך 30 יום מהפיכתו של פסק הדין לחלוט, וכי ככל שלא יופקד הסכום האמור במועד, תידחה תביעתן.

3.

ערעור שהוגש על פסק הדין בעניין הפינוי נדחה על-ידי בית המשפט המחוזי (כב' סגני הנשיא י' שנלר ו- ק' ורדי וכב' השופטת ע' רביד ) בע"א 6097-09-18 מיום 23.12.2019. בפסק הדין בערעור נקבע, בין היתר, כי כל עניין הנוגע ליישום פסק הדין בעניין הפינוי יתברר ויוכרע על-ידי הערכאה הדיונית, היינו, על-ידי בית משפט השלום בתל אביב-יפו. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה גם כן ביום 29.11.2020 (ראו: רע"א 409/20 ציונה יהוד (שרפי) נ' דיור ב.פ. בע"מ (29.11.2020)) .

4.

בהמשך לכך, הגישו המבקשים בקשה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו, בה טענו, בין היתר, כי בחלוף שלושה וחצי חודשים מיום שהפך פסק הדין בעניין הפינוי לחלוט ובחלוף כחודשיים וחצי מהמועד האחרון להפקדת כספי הפיצוי בידי הנאמן טרם הופקדו הכספים על-ידי התובעות כמצוות פסק הדין בעניין הפינוי. משכך, ולנוכח האיחור בתשלום הפיצוי, ביקשו המבקשים כי בית משפט השלום יורה על קביעת דיון בהקדם בו יוצהר כי תביעת התובעות נגד המבקשים נדחתה כאמור בפסק הדין בעניין הפינוי (ראו סעיף 9-8 לבקשות מספר 410 ו-412).

5.

בהחלטת בית משפט השלום מיום 23.3.2021 נקבע כלהלן: "כמדומני שה'בוקה ומבולקה' נובעת בעיקר מ'פיק ברכיים' של הנתבעים [המבקשים, י.ו.] לקיים את פס"ד החלוט בתיק. ישתפו פעולה עם הנאמן מטעם בית המשפט, יופקד הפיצוי על פי פסק הדין, יתפנו מהנכס, יקבלו את הפיצוי מהנאמן ו'בא לציון גואל'...".

6.

בהמשך לכך, ומשהמבקשים לא פינו את המקרקעין בהתאם לפסק הדין בעניין הפינוי ולהחלטת בית משפט השלום מיום 23.3.2021, פתחה המשיבה בהליך הוצאה לפועל נגדם בו ביקשה להוציא לפועל את פינוי המקרקעין (תיק מס' 500756-04-21).

7.

ביום 22.4.2021 הגישו המבקשים בקשה חוזרת למתן החלטה לבית משפט השלום בהליך הפינוי בעניינם, בה שבו על טענותיהם שלפיהן בשל האיחור בתשלום הפיצוי יש לדחות את תביעת הפינוי של המשיבה ויתר התובעות.

בהחלטתו מיום 25.4.2021 דחה בית משפט השלום את בקשתם הנוספת של המבקשים, וחזר על קביעתו שלפיה "יש לפעול בהתאם לפסק הדין, לשתף פעולה עם הנאמן ולפנות את השטח כפי שנקבע בפסקי הדין בכל הערכאות".

8.

בהמשך לכך, במסגרת הליך ההוצאה לפועל, הגישו המבקשים בקשה בטענת "פרעתי", וגם במסגרתה טענו כי אינם צריכים לפנות את המקרקעין לפי פסק הדין בעניין הפינוי, לנוכח האיחור בתשלום הפיצוי.

9.

בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל (כב' הרשמת ה' דקל-צמח ) מיום 28.6.2021 נקבע כי היא אינה יושבת כערכאת ערעור על החלטות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בהליך העיקרי שנוהל בעניין הפינוי, אלא אך מיישמת החלטות אלו, ומשכך דין טענת המבקשים להידחות ועליהם לשתף פעולה עם הנאמן ולפנות את המקרקעין.

10.

המבקשים הגישו ערעור על החלטה זו לבית משפט השלום, אשר דחה את ערעורם בהחלטה מיום 14.10.2021, ואף חייב את המבקשים בהוצאות בסך של 30,000 ש"ח, וקבע כי לנוכח ריבוי ההליכים בעניינם של המבקשים, והקביעה החד משמעית של שלוש ערכאות כי דינם של המקרקעין להיות מפונים, הרי שההליך הנדון הוא הליך סרק.

11.

המבקשים הוסיפו והגישו בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי, וגם בקשתם זו נדחתה. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי המקרה הנדון אינו בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, בית המשפט המחוזי הוסיף אף לגוף העניין, כי תפקידו של רשם ההוצאה לפועל הוא להוציא לפועל את האמור בפסק הדין. בענייננו, כך צוין, בית המשפט המחוזי קבע במסגרת הערעור על פסק הדין בעניין הפינוי כי הוראות יישומיות לעניין ביצוע פסק הדין יינתנו על ידי הערכאה הדיונית (בית המשפט השלום), תוך הסמכת הערכאה הדיונית להפעלת שיקול דעת. משכך, נקבע כי על רשמת ההוצאה לפועל הנדרשת לפעול לביצוע פסק הדין בעניין הפינוי להתייחס גם להחלטות הביצועיות והיישומיות שניתנו על-ידי בית משפט השלום לאחר מתן פסק הדין. בהחלטות אלה, כאמור, הורה בית משפט השלום על פינוי המקרקעין, וזאת גם לאחר שהמבקשים העלו בפניו טענות בדבר איחור בתשלום הפיצוי.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שבפניי, ולצדה הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פינוי המקרקעין.

הבקשה דנן

12.

במסגרת הבקשה דנן טוענים המבקשים כי היא מצדיקה מתן רשות ערעור "בגלגול רביעי", וזאת לנוכח הבעיות המשפטיות השונות הנובעות ממתן החלטה מאוחרת לפסק הדין בעניין הפינוי אשר משנה באופן מהותי את תוכנו של פסק הדין, וכן לנוכח השלכות הרוחב של ההחלטה מושא הבקשה על כל תושבי שכונת גבעת עמל.

לטענת המבקשים, יש לראות את המועד האחרון שנקבע להפקדת כספי הפיצוי כמועד מהותי ולא כ"הוראה יישומית", וזאת על פי סעיף 586 לפסק הדין בעניין הפינוי. על רקע האמור, נטען כי קביעת בית המשפט המחוזי בהליך ההוצאה לפועל, שלפיה החלטת בית משפט השלום מיום 25.4.2021 משנה את קביעתו הברורה של פסק הדין בעניין הפינוי, אינה סבירה. לטענת המבקשים, החלטת בית המשפט המחוזי מושא הבקשה מובילה למסקנה שלפיה בית משפט השלום חרג מסמכותו ושינה את הוראותיו הברורות של פסק הדין בעניין הפינוי. לטענת המבקשים, רשמת ההוצאה לפועל צריכה הייתה לקבוע האם עמדה המשיבה בהוראות סעיף 586 לפסק הדין בעניין הפינוי, או שמא יש לקבל את טענת "פרעתי" שהעלו המבקשים בנדון.

דיון והכרעה

13.

לאחר העיון בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להורות על קבלת תשובה.

14.

קביעותיהן של הערכאות קמא אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, לזכות לבירור במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול רביעי". כמו כן, איני סבורה כי מתן רשות לערער על ההחלטה מושא הבקשה דנן נחוץ כדי למנוע עיוות דין. לפיכך, על הבקשה להידחות בהתאם לסמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

15.

מעבר לדרוש אוסיף כי כפי שציין בית המשפט המחוזי וכן יתר הערכאות שדנו בטענת המבקשים, רשם ההוצאה לפועל אינו רשאי לפעול בניגוד לפסק הדין שאותו הוא נדרש לבצע, וכי מקום בו הבנת החיוב ופרשנותו אינם עולים מתוך פסק הדין ונסיבותיו, רשאי ראש ההוצאה לפועל לפנות לבית המשפט לצורך הבהרת פסק הדין (ראו: סעיף 12

ל חוק ההוצאה לפועל,

התשכ"ז-1967).

16.

בענייננו, כאמור, במסגרת פסק הדין של בית המשפט המחוזי בערעור על פסק הדין בעניין הפינוי נקבע כי בעניינים יישומיים הנוגעים לביצוע פסק הדין יכריע בית משפט השלום. בהתאם לכך, פנו המבקשים לבית משפט השלום וטענו כי המשיבה ויתר התובעות איחרו בתשלום הפיצוי כפי שנקבע בפסק הדין בעניין הפינוי, וכי משכך אין להורות על פינויים מהמקרקעין. טענות אלה נדחו באופן מפורש לפחות בשתי החלטות של בית משפט השלום מיום 23.3.2021 ומיום 25.4.2021, ולא נטען כי הוגשה השגה על החלטות אלה. משכך ההחלטות האמורות הפכו לחלוטות, ולא ניתן להשיג עליהן כעת במסגרת דיונית אחרת כפי שמנסים המבקשים לעשות במסגרת בקשה זו ובכך לעקוף, הלכה למעשה, את הליכי ההשגה הקבועים בדין.

17.

על רקע האמור, בנסיבות האמורות, יש לראות את החלטותיו המאוחרות של בית משפט השלום כחלק מפסק הדין שלגביו הוגש הליך ההוצאה לפועל על-ידי המשיבה, ושאותו נדרש רשם ההוצאה לפועל לאכוף. משכך, ולנוכח לשונן הברורה והבהירה של החלטות בית משפט השלום, שאינן דורשות הבהרות נוספות, בדין נדחתה טענת "פרעתי" שטענו המבקשים בנדון.

18.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית. נוכח המסקנה אליה הגעתי, מתייתרת אפוא הבקשה לעיכוב ביצוע.

נוכח הנסיבות, ומשלא התבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות לאוצר המדינה, וזאת לפנים משורת הדין.