רע"א 7836/13 י.ח.ס עבודות מתכת בע"מ נ. סכר אזריק

1.

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' אברהם ) בע"ר 23456-09-13 מיום 7.11.2013 בגדרו נדחה ערעור על החלטת הרשם י' בן חמו בבקשה לעיון חוזר שהגישה המבקשת בקשר להחלטתו מיום 6.6.2013.

2.

עיקרי העובדות הצריכות לעניין, כפי שפורטו בהליך אחר שהונח לפנַי (רע"א 4168/13) הן אלה: ביום 1.5.2013 הגיש המשיב תביעה כספית נגד המבקשת והמשיבות הפורמליות בסך של 3,095,910 ₪ ובצִדה "בקשה דחופה להטלת עיקול זמני (במעמד צד אחד)" . בו ביום, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה: "עיקול זמני ברישום, כמבוקש, עד לסך של 3,000,000 ₪. הצו יכנס לתוקף בכפוף להפקדת ערובה בסך של 20,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבות" . ביום 15.5.2013 הוגשה לבית המשפט המחוזי מטעם המבקשת והמשיבות הפורמליות "בקשה בהולה לביטול עיקולים שהוטלו במעמד צד אחד" . ביום 30.5.2013 התקיים דיון במעמד הצדדים. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.6.2013, לאחר שנבחנו התנאים המנויים בתקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נקבע כך: " במסגרת עריכת איזון... אני סבור שאין להשאיר את העיקול שהוטל במעמד צד אחד במלוא היקפו, לפיכך אני מחליט כדלקמן: 1. העיקול הזמני שהוטל במעמד צד אחד יוגבל ויועמד עד לסכום של 1,500,000 ₪... 3. הערובה שהפקיד התובע במסגרת הצו הארעי תישאר בתוקף עד למתן החלטה אחרת..." (שם, בעמ' 6). על החלטה זו הגישה המבקשת ביום 11.6.2013 בקשת רשות ערעור בהתאם לסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ), ככל הנראה מן הטעם שנחתמה על-ידי השופט י' בן חמו כשופט ולא כרשם (ראו רע"א 4168/13 לעיל). ביום 17.6.2013 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי "בקשה לתיקון כתב תביעה" וציין כי "בטעות טכנית לא צורף לכתב התביעה העתק של המחאת הזכות... שנעשתה כבר בתאריך 01/04/2010" . ביום 26.6.2013 הוגשה לבית משפט זה "בקשה להשלמת טיעון בעניין מסמך שנמסר למבקשות רק לאחר הגשת הבקשה למתן רשות הערעור המקורית ". בתגובה לבקשה מיום 14.7.2013, ציין המשיב לראשונה כי אכן נפלה 'טעות-סופר' בתאריך המחאת הזכות והפנה ל "כתב תיקון המחאת הזכות" שלא צורף לתגובה, ושעל אודותיו לא נמסר דבר לערכאה הדיונית. בהחלטה מיום 24.7.2013, לאחר ששוכנעתי כי התשתית העובדתית המלאה לא עמדה לפני בית המשפט המחוזי, דחיתי את הבקשה תוך הותרת פתח להגיש בקשה לעיון חוזר לערכאה הדיונית, וכך אכן עשתה המבקשת. ביום 2.9.2013 נדחתה חלקית הבקשה לעיון מחדש בהחלטת השופט י' בן חמו , כרשם: "לא מצאתי שינוי בנסיבות המצדיק את קבלת הבקשה ושינוי החלטתי. אין שינוי ממשי בגרעין הנתונים שהונח בפניי בדיון הקודם. יחד עם זאת, שוכנעתי, לאור הטענות הנוספות שהועלו, כי יש מקום אכן לקבל את הבקשה החלופית ולהורות על הגדלת סכום העירבון" . נגד החלטה זו הגישה המבקשת ערעור בהתאם להוראת סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט. בית המשפט המחוזי (השופט י' אברהם ) דחה את הערעור וקבע כך: "העניין היחיד שיש לדון בו הוא האם נוכח הצגת ההודעה המתוקנת להמחאת הזכות, נתגלו עובדות חדשות אשר יש בהן כדי להביא לשינוי החלטת הרשם הראשונה... הטענה לזיוף המחאת הזכות המקורית המבוססת על התאריך הנקוב בה ... הועלתה כבר טרם החלטת כב' הרשם הראשונה [בדיון מיום 30.5.2013 – נ' ס'], לא נתקבלה על ידו [בהחלטה מיום 6.6.2013 – נ' ס'], הועלתה גם בדיון בפני בית המשפט העליון וגם שם לא נתקבלה. אכן, הוצגה בפני בית המשפט העליון ההודעה המתוקנת שלפיה מועד המחאת הזכות המקורית שנרשם בה 01/04/10, נרשם בה בטעות והמועד הנכון הוא 10/04/11. עתה מבוססת טענת הזיוף ומתמקדת בהודעה המתוקנת... ככל שבפני כב' [בית המשפט] היו מובאות ראיות לכך כי ההמחאה המתוקנת נערכה ונחתמה באותו מעמד וברצף, לאחר החתימה על ההמחאה המקורית, יתכן שבטענה שמעלה המערערת 2 [המבקשת – נ' ס'] היה היגיון רב ... לא ברור האם שתי המחאות הזכות הנ"ל נחתמו ברצף אחד או שמא נחתמה הראשונה ואולי נעשה בה שימוש ורק לאחר מכן נתגלתה הטעות שהצריכה תיקון... משלא הוברר עניין זה ונחקר עד תום בפני בית משפט קמא, ונוכח הנטל המוגבר המוחל לצורך הוכחת טענת מירמה וזיוף, עומדת גם האפשרות השנייה... באותה מידת הסתברות, ועל כן... לא מצאתי שיש לתת משקל משמעותי דווקא לאפשרות הראשונה" . עתה, הגישה המבקשת לבית משפט זה – בהתאם לסעיף 96(ד) לחוק בתי המשפט – "בקשה דחופה למתן רשות ערעור" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 7.11.2013.

3.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, בתגובה לה, בהחלטותיו של הרשם ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולאחר שקילת הטענות מזה ומזה, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה בהתאם לסמכותי בתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי. לגופו של עניין, חוששני כי נפלה שגגה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי וכי יש בה חשש לקיפוח זכויותיה של המבקשת. שלא כדברי בית המשפט המחוזי כפי שצוטטו לעיל, לטענות המבקשת בדבר זיוף המחאת הזכות המקורית אין זכר בפרוטוקול הדיון מיום 30.5.2013 (זולת עצם העברת העתק מהמחאת הזכות מאת ב"כ המשיב לב"כ המבקשת) ולא בהחלטת הרשם י' בן חמו מיום 6.6.2013, בה צויין כך: "הוצגה בפניי במהלך הדיון המחאת זכות מיום 01/04/10 לפיה המחתה הנתבעת 1 [המשיבה 2 – נ' ס'] את כל הזכויות ו/או הכספים המגיעים לה מיתר הנתבעות [ובכלל זאת: מהמבקשת – נ' ס'] לידי התובע [המשיב 1 – נ' ס']" . זאת ועוד, הבקשה לתיקון כתב התביעה שעניינה בצירוף המחאת הזכות המקורית הוגשה על-ידי המשיב לבית המשפט המחוזי כאמור רק ביום 17.6.2013, לאחר שכבר ניתנה החלטת הרשם י' בן חמו . אכן, הטענה שעניינה בזיוף המחאת הזכות הועלתה על-ידי המבקשת ביום 26.6.2013 במסגרת "בקשה להשלמת טיעון בעניין מסמך שנמסר למבקשות רק לאחר הגשת הבקשה למתן רשות הערעור המקורית [רע"א 4168/13 – נ' ס']" , אך טענה זו לא נדחתה לגופה. בהחלטה מיום 24.7.2013, נקבע כי דין הבקשה להידחות מן הטעם ש "התשתית העובדתית המלאה... לא עמדה לפני בית המשפט המחוזי במועד הדיון שהתקיים ביום 30.5.2013" , ללא כל התייחסות לנימוקיה של הבקשה לגוף העניין (שם, פסקה 4). אציין עוד, כי שלא כקביעת בית המשפט המחוזי הנ"ל, לא צירף המשיב את המחאת הזכות המתוקנת לתגובתו לבקשת הרשות לערער על החלטת הרשם מיום 6.6.2013 (שם, שם). לא זו אף זו, הדעת אינה נוחה מכך שהמשיב בתגובתו לבקשה שלפנַי בחר שלא להתייחס לטענות הזיוף לגופם של דברים. בנסיבות אלה, לא מוצתה זכות הערעור, בשים לב לכך שבהחלטת הרשם הראשונה כלל לא נכללה התייחסות לטענות המבקשת בדבר זיוף, וממילא טענות אלה לא נדונו לגופן על-ידי בית משפט זה כאמור בהחלטה מיום 24.7.2013 (רע"א 4168/13). בכפוף להבהרות הנ"ל, יוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי שיחליט האם יש מקום לשנות מפסק דינו בקשר לטענות המבקשת לזיוף של המחאת הזכות המקורית, על רקע המכלול. במובן זה, ובמובן זה בלבד, מתקבל הערעור, פסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל, והדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי לשם קבלת החלטה כאמור. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.