רע"א 4168/13 א.ב אזריק 2009 בע"מ נ. סכר אזריק

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו ) בת"א 1978-05-13 מיום 6.6.2013, במסגרתה נתקבלה חלקית "בקשה בהולה לביטול עיקולים שהוטלו במעמד צד אחד" על נכסי המבקשות והמשיבות הפורמליות.

2.

להלן נסקור בקצרה את עובדות הרקע המוסכמות, ככל שאלה נוגעות להליך שלפנינו. ביום 1.5.2013 הגיש המשיב תביעה כספית נגד המבקשות והמשיבות הפורמליות בסך של 3,095,910 ₪ ובצִדה "בקשה דחופה להטלת עיקול זמני (במעמד צד אחד)" . אין צורך להידרש לפרטיו של כתב התביעה. בו ביום, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה: "עיקול זמני ברישום, כמבוקש, עד לסך של 3,000,000 ₪. הצו יכנס לתוקף בכפוף להפקדת ערובה בסך של 20,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבות" . ביום 15.5.2013 הוגשה לבית המשפט המחוזי מטעם המבקשות והמשיבות הפורמליות "בקשה בהולה לביטול עיקולים שהוטלו במעמד צד אחד" . ביום 30.5.2013 התקיים דיון במעמד הצדדים. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 6.6.2013, לאחר שנבחנו התנאים המנויים בתקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, נקבע כך: "במסגרת עריכת איזון... אני סבור שאין להשאיר את העיקול שהוטל במעמד צד אחד במלוא היקפו, לפיכך אני מחליט כדלקמן: 1. העיקול הזמני שהוטל במעמד צד אחד יוגבל ויועמד עד לסכום של 1,500,000 ₪... הערובה שהפקיד התובע במסגרת הצו הארעי תישאר בתוקף עד למתן החלטה אחרת..." (שם, בעמ' 6).

3.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי. לטענת המבקשות, שגה בית המשפט המחוזי כשאישר הטלת עיקולים זמניים נגד המבקשת 2 בשעה שזו כלל אינה מוזכרת בכתב התביעה ו/או בבקשה להטלת העיקולים. המבקשות מוסיפות ומציינות כי שגה בית המשפט המחוזי כשהורה על הפקדת ערובה בסכום כסף זניח, אשר אינו מידתי ביחס לשיעורו של העיקול הזמני. עוד כהנה וכהנה טענו המבקשות, אך אין צורך לפרט.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, ב "בקשה להשלמת טיעון" שהגישו המבקשות ביום 26.6.2013 וכן בתגובת המשיב מיום 14.7.2013 הגם שהוגשה באיחור, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של בקשת רשות הערעור להידחות, מבלי שאדרש לפנַי ולפנים לנימוקיה שלגוף העניין. כעקרון, בכגון דא נטייתה של ערכאת הערעור היא שלא להתערב בדרך כלל, והעניין דנן איננו נמנה על החריגים. יחד עם זאת, שוכנעתי כי התשתית העובדתית המלאה, ובפרט המסמך שעל אודותיו פירט המשיב לראשונה כאן: "כתב תיקון המחאת הזכות" (פסקה 24 בעמ' 5 לתגובה), לא עמדה לפני בית המשפט המחוזי במועד הדיון שהתקיים ביום 30.5.2013.

אין זה מתפקידה של ערכאת הערעור לדון בטענות שלא הובאו לפני הערכאה הדיונית. ברם, משלא צורף המסמך האמור לתגובתו של המשיב, אני מורה כי עליו להמציאו בתוך עשרה ימים למבקשות, תוך שמירת זכותן לשוב ולהעלות את טענותיהן בדרך של בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי. באשר לשיעור סכום הערובה, ממילא, על פני הדברים, נראה כי ההחלטה אינה סופית (כדברי בית המשפט המחוזי, "תישאר בתוקף עד למתן החלטה אחרת" ). בכפוף לאמור, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.