החלטהעליון2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 7842/19 עזבון המנוח בן דוד סעיד חגי ז"ל נ. רשות הפיתוח - מינהל מקרקע

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · ביטול פסק דין שניתן עקב אי הגשת עיקרי טיעון בערעורבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי הדוחה בקשה לביטול פסק דין

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שדחתה בקשה לביטול פסק דין שדחה ערעור ללא שמיעה לגופו בשל אי הגשת עיקרי טיעון במועד. בית המשפט העליון קבע כי הקביעות אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית ואין צורך במתן רשות ערעור למניעת עיוות דין. הבקשה נדחתה ללא צו להוצאות.

העובדות

המבקש הגיש ערעור על פסק דין שחייב אותו לסלק ידו ממקרקעין שהחזיק שלא כדין. הערעור נמחק מחוסר מעש, הוחזר לדיון, ולא הוגשו עיקרי טיעון במועד. בית המשפט דחה את הערעור ללא שמיעה לגופו, והבקשה לביטול פסק הדין נדחתה בשל סיכוי נמוך לזכות בערעור.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להתיר ערעור על החלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין שדחה ערעור ללא שמיעה לגופו בשל אי הגשת עיקרי טיעון במועד?
  2. 2.האם מתעורר בעניין שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או שנדרש מתן רשות ערעור למניעת עיוות דין?

הלכות

  1. 1

    רשות ערעור אינה מתקבלת כאשר הקביעות בפסק הדין אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, וממילא אין צורך בה למניעת עיוות דין.

    ״הקביעות בפסק הדין אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים״

מילות מפתח

  • רשות ערעור
  • ביטול פסק דין
  • עיקרי טיעון
  • סילוק יד
  • מקרקעין
  • עיוות דין
  • שאלה משפטית עקרונית

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

רע"א

7842/19

לפני:

כבוד השופט מ' מזוז

המבקש:

עזבון המנוח בן דוד סעיד חגי ז"ל

נ ג ד

המשיב:

רשות הפיתוח - מנהל מקרקעי ישראל

בקשת רשות ערעור על

החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו

(השופטים

י' שבח

סג"נ,

שאול

שוחט

סג"נ ו-

י'

אטדגי

)

בע"א

13690-03-16 מיום 8.7.2019

בשם המבקש:

עו"ד איתן ליפסקר

החלטה

1.

בקשה לרשות ערעור על החלטתו מיום 18.9.2019 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים י' שבח סג"נ, שאול שוחט

סג"נ ו- י' אטדגי ) הדוחה את בקשת המבקש לביטול פסק דין מיום 8.7.2019 שניתן בע"א 13690-03-16, אשר דחה ערעור המבקש ללא שמיעת הערעור לגופו, בשל אי הגשת עיקרי הטיעון במועד.

2.

ביום 14.1.2016 קיבל בית משפט השלום בתל אביב-יפו את תביעת המשיבה, רשות הפיתוח, לסילוק יד של המבקש ממקרקעין שהוחזקו על ידו שלא כדין בתוך 90 ימים (ת"א 26230-01-14). המבקש הגיש ערעור על פסק הדין. ביום 19.12.2016 הערעור נמחק מחוסר מעש. בהמשך, לבקשת המבקש, בוטלה המחיקה והערעור נקבע לדיון ליום 8.7.2019. המבקש לא הגיש עיקרי טיעון לקראת הדיון כנדרש. עקב כך ביקשה המשיבה לדחות את הערעור ובית המשפט נענה לבקשה, תוך שציין כי מדובר בערעור שהוגש עוד בשנת 2016 ונמחק בשעתו בשל זניחתו, וכי בנסיבות הוא אינו רואה מקום לאפשר למערער לטעון חרף אי הגשת עיקרי טיעון. צוין כי לפי תקנות סדר הדין האזרחי, בעל דין אשר לא הגיש עיקרי טיעונו במועד דינו כדין בעל דין שלא התייצב לדיון, ובית המשפט רשאי לדחות או למחוק את הערעור.

המבקש עתר לביטול פסק הדין המורה על דחיית ערעורו כאמור, אך בקשתו נדחתה בהחלטה מיום 18.9.2019, מושא בקשה זו. בין היתר נקבע כי –

"על צבר התקלות שאפיינו את הערעור עד לדחייתו, כפי המפורט בפסק הדין, ניתן היה אולי להתגבר על דרך פסיקת הוצאות לטובת המשיבה ולטובת אוצר המדינה, אולם משלתקלות אלו חובר הסיכוי הנמוך לזכות בערעור, החלטנו לא לעשות כן."

בהמשך לכך נימק בית המשפט עמדתו באשר לסיכוי הנמוך באשר לערעור לגופו, ועל כן דחה כאמור את הבקשה.

3.

לאחר עיון

בפסקי הדין ובהחלטה מושא הבקשה וכן בבקשה

ובנספחיה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי תקנה 407א לתקנות

סדר

הדין

האזרחי, התשמ " ד-1984, כי יש לדחות את הבקשה, וזאת לאחר שמצאתי

כי

הקביעות

בפסק

הדין

אינן

מעוררות

שאלה

משפטית

עקרונית

החורגת מעניינם

של

הצדדים וכי מתן רשות

ערעור

אינו

דרוש

כדי

למנוע

עיוות

דין.

4.

הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות הענין לא יהא צו להוצאות.

ניתנה

היום, ט' בטבת התש"ף (6.1.2020).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עא 13690-03-16

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

הלכות

  1. 1רשות ערעור אינה מתקבלת כאשר הקביעות בפסק הדין אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, וממילא אין צורך בה למניעת עיוות דין.