רע"א 12353-10-26 רע"א 12353-10-26

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת מירב כפיר) בת"א 23179-09-26 מיום 23.9.2026, בגדרה נקבע כי בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע צו פינוי ממקום מגוריו (להלן: צו הפינוי), לא תידון עד אשר יסדיר את תשלום אגרת בית המשפט. בתמצית, ביום 14.1.2016 ניתן בבית משפט השלום בתל אביב-יפו פסק דין המורה על פינוי מר שמואל בן דוד חגי ז"ל (להלן: מר שמואל ז"ל) מן המקרקעין הידועים כגוש 7054 חלקה 15 המצויים בתל אביב (להלן: המקרקעין), משנמצא כי הוא מחזיק בהם שלא כדין (ת"א 23230-01-14. להלן: פסק הדין העיקרי. יוער כי ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה בפסק דין מיום 8.7.2019 במסגרת ע"א 13690-03-16, וכך גם נדחתה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה בהחלטה מיום 6.1.2020 ברע"א 7842/19). בשנת 2025 פתחה המשיבה 2, רשות מקרקעי ישראל, בהליך הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין העיקרי, במסגרתו עתרה לצרף את המבקש לתיק, לאחר שהתברר לה כי הוא מחזיק בחלק מהמקרקעין מכוח שכירות ממר שמואל ז"ל (תיק הוצאה לפועל מס' 521673-03-25). המבקש התנגד לביצוע פסק הדין העיקרי, בטענה כי מקום מגוריו מצוי מחוץ לשטח המקרקעין שנקבע כי יש לפנותו בפסק הדין העיקרי. טענתו של המבקש נדחתה על ידי רשמת ההוצאה לפועל, וביום 15.10.2025 ניתנה החלטה המאשרת את צו הפינוי. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת רשמת ההוצאה לפועל נדונה על ידי בית משפט השלום ברמלה, אשר ערך דיון ממושך במעמד הצדדים, במהלכו בחנו את תא השטח עליו חל צו הפינוי. בסופו של הדיון, ביום 3.5.2026 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, לפיה פסק הדין העיקרי משנת 2016 יבוצע (רער"צ 23990-10-25. להלן: פסק הדין המוסכם). בהמשך, נקבע מועד הפינוי ליום 12.10.2026. כ-3 חודשים לאחר מכן, בחודש אוגוסט 2026 הגיש המבקש נגד המשיבות תביעה כספית לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ובצידה בקשה נוספת לעיכוב ביצוע צו הפינוי (ת"א 1992-08-26. להלן: התובענה הכספית). בעקבות דיון שנערך ביום 7.9.2026, בו, בין השאר, הוצג למבקש הקושי הדיוני להיעתר לבקשה לעיכוב הביצוע, בשים לב לכך שהסעד העיקרי המבוקש הוא כספי, ובעקבות זאת הבקשה לסעד זמני נמחקה בהסכמת הצדדים וללא צו להוצאות. בצד זאת, הובהר כי צו הפינוי מוגבל לשטח שהוגדר בפסק הדין העיקרי, וכי השגות על פסק הדין המוסכם, אשר ניתן בבית משפט השלום ברמלה, צריכות להתברר בבית המשפט במחוז מרכז בלוד. בסופו של דבר, ביום 14.9.2026 נמחקה התובענה הכספית, לבקשת המבקש. עוד בטרם נמחקה התובענה הכספית כאמור, ביום 8.9.2026 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד תובענה למתן סעד הצהרתי שיורה על ביטול פסק הדין העיקרי ופסק הדין המוסכם, ולצידה הוגשו בקשה לעיכוב ביצוע צו הפינוי ובקשה לפטור מתשלום אגרת בית המשפט. בעקבות חוסר בהירות באשר ליחס בין הליך זה לבין הליך התובענה הכספית, וכן לאור היעדרם של מסמכים נדרשים, בירור הבקשה למתן פטור מאגרה התעכב, והחלטה בעניין ניתנה רק היום (8.10.2026). במקביל, בית המשפט קמא קבע, הן בהחלטה מיום 16.9.2026 והן בהחלטה מיום 23.9.2026, כי אין מקום לדון בבקשה לעיכוב ביצוע צו הפינוי בטרם תוסדר סוגיית תשלום האגרה. על החלטה אחרונה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. המבקש, המייצג את עצמו, טוען, בעיקרו של דבר, כי לא היה מקום להציב בפניו מחסום פרוצדורלי בדמות תשלום האגרה, ולהשהות את ההכרעה בבקשתו הדחופה לעיכוב ביצוע צו הפינוי, ללא בירור הטענות לגופו של עניין, ובהתעלם מנסיבותיו האישיות (יצוין, כי גם לבקשת רשות הערעור צורפה בקשה לפטור מאגרה). לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי אין עילה להתערבות בהחלטת בית המשפט קמא. כידוע, הכלל הוא כי תשלום אגרת בית משפט הוא תנאי לדיון בהליך. כך, תקנה 2(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: התקנות) קובעת את חובת תשלום האגרה, בזו הלשון: "המביא הליך לבית משפט ישלם עם הבאתו לראשונה, את האגרה הקבועה בתוספת, והוא כשאין הוראה אחרת בכל דין". תקנה 2(ג) לתקנות מוסיפה וקובעת כי "לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה האגרה החלה או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה". לפיכך, בעל דין המעוניין לפתוח בהליך משפטי נדרש לשלם אגרה בהתאם לקבוע בתקנות, כאשר, ככלל, ההליך לגופו יידון אך לאחר שהסדיר את תשלומה (ראו, למשל: רע"א 551/21 סרטא פיננסים בע"מ נ' צ'רטוק שרת, פסקה 4 (21.2.2021); רע"א 7021/22 פלונית נ' פלוני (6.11.2022)). ואולם, לכלל זה חריג מוכר, הרלוונטי בעיקרו של דבר במצבים שבהם מוגשת בקשה למתן פטור מתשלום אגרה בד בבד עם בקשה למתן סעד זמני. כך, במקרים בהם עולה דחיפות מיוחדת או חשש לפגיעה מיידית ומהותית בזכויות, רשאי בית המשפט לדון בבקשה לסעד זמני בטרם הכרעה בבקשה למתן פטור מאגרה. זאת, במיוחד במקרים בהם עולה חשש כי ההמתנה עד להחלטה ביחס לבירור הזכאות לפטור מתשלום האגרה, עלולה לייתר את הסעד הזמני המבוקש או לגרום למבקש הסעד לנזק בלתי הפיך (ראו והשוו: ע"א 838/18 אייל נ' אייל (21.2.2018); עע"מ 59659-02-25 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים ועדת מאוימים, פסקה 11 (26.2.2025)). בנסיבות המתוארות לעיל, בהן טענות המבקש נשמעו ונבחנו מספר פעמים לפני ערכאות שונות, בית המשפט קמא החליט שלא להידרש במקרה דנן לבקשה לעיכוב ביצוע צו הפינוי בטרם הסדרת סוגיית תשלום האגרה. בהינתן שמדובר בהחלטה המצויה בלב שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, לא מצאתי הצדקה מבוררת להתערב בה (השוו: רע"א 2020-02-26 פלוני מנהל עיזבון המנוחה פלונית ז"ל נ' אוסדיטשר (30.4.2026)). לכך אוסיף, כי בירור בקשת המבקש לפטור מאגרה התעכבה כאמור, בין היתר, משום שהמבקש לא צירף אסמכתאות מתאימות. עיון במערכת נט-המשפט מעלה כי היום ניתנה החלטה בבקשה, המורה על דחייתה. בהינתן שכך, רשאי המבקש לנקוט בהליך ערעורי מתאים ביחס לסוגיית תשלום האגרה, או לשלם את האגרה– וככל שיסדיר את עניין האגרה במהירות הראויה, חזקה על בית המשפט קמא כי ידון בבקשה לעיכוב ביצוע לגופה בהקדם האפשרי. אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.