רע"א 7849/17 איתמר סרילאן נ. נאור ישינובסקי

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטות מ' נד"ב , ו' פלאוט ו- ב' טולקובסקי ) מיום 26.7.2017 בע"א 29533-10-16, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (השופטת ש' קמיר-וייס ) מיום 31.8.2016.

2.

בחודש יולי 2007 חתמו הצדדים על זיכרון דברים לפיו רכשו המשיבים מהמבקש זכויות במקרקעין בצפון קפריסין (להלן: המקרקעין ), במשולב עם עסקת קומבינציה לבניה עליהם באמצעותו. לפי זיכרון הדברים, התחייב המבקש לבנות עבור המשיבים שליש מדירות המגורים ושטחי המסחר במקרקעין ללא תוספת תשלום, והיה עליו להתחיל בהליכי התכנון עם חתימת הסכם סופי בין הצדדים. הסכם סופי לא נחתם למרות טיוטות שהוחלפו, אך אין מחלוקת כי המשיבים שילמו את מלוא התמורה, בסך של 106,000 פאונד אנגלי. המבקש הודיע למשיבים כי לא ניתן להוציא את ההסכם אל הפועל בהתאם לאמור בזיכרון הדברים, וכי נדרשים שינויים בהסכמות, אשר כללו הקמתה של חברה זרה שקיבלה את הזכויות במקרקעין, כאשר למשיבים הוקצו פחות משליש ממניותיה. עד שלב מסוים שיתפו המשיבים פעולה והשלימו עם השינויים שנדרשו על ידי המבקש, אולם הצטברות השינויים הביאה אותם לערוך בירורים נוספים שהובילו לדעתם למסקנה כי המבקש הטעה אותם מהשלב הטרום-חוזי בנוגע למקרקעין ולאפשרויות הבניה בהם. משפנו המשיבים למבקש בהודעה על ביטול החוזה אך הוא סירב להשיב להם את כספם, הגישו תובענה לבית משפט השלום.

3.

בפסק דין מיום 31.8.2016 קיבל בית משפט השלום את מרבית התובענה והורה על השבת סכום של 957,438 ₪ מהמבקש למשיבים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין. נקבע כי בעוד שהמשיבים קיימו את התחייבותם לשלם את התמורה על פי זיכרון הדברים, המבקש לא קיים את התחייבויותיו לתכנן ולבנות במקרקעין, "והוא אף לא הוכיח, ובטח שלא שכנע" כי השתדל לעשות כן. יתרה מכך, נקבע כי אין ספק שהמבקש הטעה את המשיבים, "לא עדכן אותם בחוסר הידע שלו בכל הנוגע להוצאה לפועל של פרויקט שכזה בקפריסין, אלא הציג בפניהם מצג הפוך בתכלית ונקט בהליכים שגויים לגמרי". בהקשר זה, דחה בית המשפט את טענת המבקש כי היה שיכור בעת שחתם על זיכרון הדברים ומדובר במסמך "הזוי" מבחינתו, בקבעו כי המבקש היה פיכח, ידע היטב על מה הוא חותם, וכי קיים היגיון כלכלי בעסקה מבחינתו.

4.

המבקש לא השלים עם פסק הדין והגיש עליו ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה ביום 26.7.2017. בית המשפט המחוזי לא מצא להתערב בקביעות בית משפט השלום כי זיכרון הדברים נחתם על ידי הצדדים מטעמיהם; כי שולמו כספים על פי זיכרון הדברים; ומשהעסקה לא יצאה אל הפועל ובוטלה כדין על ידי המשיבים – חלה על המבקש חובת השבה. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי על יסוד המוצגים וחוסר העקביות בעדות המבקש בנוגע לעלות המקרקעין, כי "בעסקה שלפנינו רב הנסתר על הגלוי ועל כן לא מצאנו בנסיבות אלה שיש בידינו די נתונים על מנת להידרש לטענות המערער [המבקש] באשר לכדאיות העסקה, בוודאי כאשר אלה עומדות בניגוד לזכה"ד".

במסגרת פסק דינו, דחה בית המשפט המחוזי בקשה של המבקש להגשת ראיה נוספת בערעור – תצהיר של המתמלל לו נמסרה קלטת שיחה שנערכה בין המבקש לבין המשיב 2 לצורך תמלול והעתקה (להלן: תצהיר המתמלל ), וזאת לצורך הוכחת נסיבות אובדן הקלטת המקורית בגינו סירבה הערכאה הדיונית לקבל ראיות משניות בהקשרה (העתק ותמליל). נקבע, כי די בהתנהלותו הדיונית של המבקש, אשר צירף לבקשתו את הראיה אותה ביקש להגיש בניגוד להלכה הפסוקה, כדי להביא לדחייתה, ומכל מקום מדובר בעובדות (אובדן הקלטת) שהיו ידועות בעת ניהול ההליכים, ואין כל הצדקה להגיש את תצהיר המתמלל רק עתה.

5.

מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שלפני, במסגרתה טוען המבקש כי ייגרם לו עיוות דין חמור אם יוותרו פסקי הדין של הערכאות קמא על כנם, בשל הפגיעה בזכותו להציג את מכלול ראיותיו ולהתגונן מפני "תביעת הכזב" שהוגשה נגדו. בהקשר זה, סבור המבקש כי ראוי לקבל את הראיה אותה ביקש לצרף בערעור, שכן המשיב 2 "מעולם לא טען שדבריו שהוקלטו אינם נכונים ו/או סולפו". יתרה מכך, טוען המבקש, כי המשיבים עשו שימוש בהעתק הקלטת ובתמליל במסגרת חקירתו הנגדית בדיון בבקשתו לביטול צו עיקול שהוטל נגדו, וזאת עובר למועד בו טענו נגד קבילותם בתיק העיקרי.

6.

לאחר עיון בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות קמא, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, על בקשות למתן רשות לערער ב" גלגול שלישי " חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה לשם מניעת עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3 ) 123 (1982)) . עיון בבקשה מגלה כי אין היא עומדת באמות מידה אלו. הבקשה אינה מעלה סוגיה עקרונית בעלת השלכה כללית, והיא כולה נטועה בדל"ת אמות הסכסוך הפרטני בין הצדדים.

גם עיוות דין לא נגרם כאן. כזכור, במסגרת החלטת ביניים, לא התיר בית משפט השלום את הגשת העתק ותמליל השיחה עם המשיב 2, משלא התקיימו בהם התנאים שנקבעו בפסיקה להוכחת אמיתותם. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי על החלטה זו נדחתה ביום 4.2.2016, וכן נדחתה בקשה להגשת ראיה חדשה במסגרת הבקשה לרשות ערעור, היא תצהיר המתמלל לפיו הקלטת המקורית אבדה לו , וזאת מהטעם שהדבר היה ידוע למבקש כבר בתחילת ההליכים (רע"א 9289-09-15) . בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה על ההחלטה האמורה נדחתה אף היא, ביום 5.4.2016 (בר"ע 1865/16). אם בכך לא די, הבקשה שלפניי מכוונת, אף היא, נגד החלטת בית משפט קמא (בשנית) שלא להתיר את הג;שת תצהיר המתמלל כראיה חדשה. זאת, כאשר דחיית הבקשה נומקה כראוי בפסק דינו של בית משפט קמא, ולא נעשה כל ניסיון להסביר כיצד עומד המבקש בתנאים שנקבעו בפסיקה להגשת ראיה חדשה בערעור, ולא הובאה לכך כל צדקה. בנסיבות אלו, אין מנוס מדחיית הבקשה.

7.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. המבקש יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 2,500 ₪.