רע"א 7853/17 פלוני נ. פלוני

1.

רשם בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ש' סרחאן ) נעתר לבקשה לביטול היתר המצאת כתבי בי-דין מחוץ לתחום השיפוט. ערעור שהוגש על החלטה זו נדחה (השופטת ח' קיציס ). מכאן הבקשה שלפני.

2.

אלה העובדות בתמצית: המבקשים, המנוח (שעזבונו הוא המשיב 1) ובנו של המנוח טיילו יחדיו בארה"ב בשנת 2013. בטרם נסעו, התקשרו עם המשיבה 5, אופרן שירותים בע"מ, שהיא חברה ישראלית המשווקת שירותי השכרת רכב בחו"ל (להלן:

אופרן ) . למבקשים הונפק שובר לצורך שכירת רכב, ובדף ההנחיות שצורף לשובר נכתב כי השובר מהווה סיכום תנאי ההתקשרות בין הצדדים וכי על מקבל השירות לחתום על חוזה שכירות עם חברת ההשכרה בחו"ל, וחוזה השכירות הוא שייקבע באופן בלעדי את החובות והזכויות של מקבל השירות וחברת ההשכרה. עוד נקבע כי חוזה השכירות הוא שיגדיר את הכיסוי הביטוחי שרוכש שוכר הרכב. הודגש כי אופרן היא גורם מתווך בלבד והיא אינה שלוחה של חברת ההשכרה. במהלך שהות המבקשים בחו"ל, בעת נסיעתם, אירעה תאונת דרכים בין הרכב של המבקשים לבין רכב אחר. שני הנהגים - המנוח ואזרח אמריקני - נהרגו. למבקשים נגרמו נזקי גוף שונים.

3.

על רקע האמור הגישו המבקשים תביעה בגין נזקי הגוף שנגרמו להם נגד עזבון המנוח, אופרן ושלוש חברות אמריקניות - חברת ההשכרה של הרכב (המשיבה 3), חברת הביטוח (המשיבה 2) וחברה לניהול תביעות אשר ניהלה בשם החברות האחרות משא ומתן עם המבקשים (המשיבה 4) - וביקשו להמציא את התביעה וכתבי בי-הדין בכלל לחברות אלה על פי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) .

4.

בתחילה ניתן למבקשים היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט במעמד צד אחד, אולם בקשה שהגישו החברות האמריקניות לביטול ההיתר התקבלה, וערעור שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי נדחה. נקבע כי למבקשים אין עילה לפי תקנה 500 לתקנות, משום שלמעשה לא נכרת הסכם ביטוח מחייב בישראל; אופרן היא לא שלוחה או מורשה של המשיבה 2; והחברות האמריקניות אינן בעלות דין דרושות. בנוסף נקבע כי הפורום הנאות לבירור התביעה נגד החברות האמריקניות הוא בארה"ב. בענין זה צוין כי בשאלת הנזק אכן מרב הזיקות הוא לישראל, ואולם בשאלת האחריות - הקודמת לשאלת הנזק - מרב הזיקות הוא במובהק לארה"ב. כלפי החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור.

5.

לאחר העיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

6.

ענייננו בבקשה ב"גלגול שלישי" שהסוגיה המתעוררת בה נדונה כבר לפני שני מותבים. מכאן שאמת המידה לבחינתה היא אמת המידה שנקבעה בהלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)), וזאת הגם שהמותבים השונים שייכים לאותה ערכאה (ראו ביתר הרחבה: רע"א 4330/15 להט נ' קוברסקי , פסקה 8 (9.12.2015)). בחינה של הבקשה בהתאם לאמת המידה האמורה מגלה כי אין היא מעוררת כל שאלה החורגת מעניינם של הצדדים, וכי הכרעותיהם של המותבים השונים נסבו סביב העובדות הקונקרטיות של המקרה, כפי שתוארו. לפיכך לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה.

7.

הבקשה נדחית. כיוון שלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.