פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"א
786/97
רע"א 787/97
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המבקשת:
פרהנג
ג'וליאן
נגד
המשיבים
:
1.
אוהבי יעקב
2.
רביניאן שמואל, משיב פורמלי
3.
שאדי ראבי, משיב פורמלי
בקשות רש
ות ערעור על החלטותיו של בית המשפט
המחוזי
בתל-אביב-יפו, מיום 8.1.97, בע"א
925/96
(המרצה 16023/96), ובע"א 912/96
(המרצה
16022/96), שניתנו על ידי כבוד
השופט
ד. בר-אופיר
בשם
המבקשת: עו"ד מירה כהן שטרקמן
בשם
משיב מס' 1: עו"ד מיכל יעקב
החלטה
בתוקף סמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984- החלטתי לדון בבקשה כבערעור.
בעלה המנוח של המבקשת היה דייר מוגן בחנות שבבעלות המשיב. המשיב הגיש בבית משפט השלום בכפר סבא (ת.א. 350-351/93) תביעה לפינוי דיירים מוגנים מחנויות שבבעלותו, בהם בעלה של המבקשת, כיוון שקיבל היתר בניה לבניה בחלקה ובשל כך ביקש להרוס את החנויות. בית משפט השלום חילק את הדיון בתביעות לשניים: בחלק הראשון דן בעילת הפינוי וקבע כי היסודות הדרושים להקמת עילת פינוי התמלאו, ובחלק השני דן בשאלת הסידור החלוף הנדרש מכח סעיף 131(10) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב1972- (להלן: חוק הגנת הדייר). בית משפט השלום נתן פסק דין ביום 30.4.96 ובו קבע כי לאור הקמתה של עילת הפינוי, יהיה הסידור החלוף בפיצוי כספי. הצדדים הגישו ערעורים על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"א 925/96, ע"א 912/96). כחודש וחצי לאחר הגשת הערעורים נפטר בעלה של המבקשת. בתאריך 15.12.96 הגישה המבקשת בקשות על דרך המרצה להורות כי היא חליפתו מכח דין של בעלה המנוח, המשיב והמערער בהתאמה. בית המשפט המחוזי (כב' השופט דוד בר-אופיר) ביקש את תגובות המשיבים, והמבקשת טוענת שאלה לא הומצאו לה. בתגובתם ביקשו המשיבים לחקור את המבקשת על תצהירה כי היא קשורה כיום בניהול העסק. המבקשת לא נחקרה על תצהירה. ביום 8.1.97 קבע כב' השופט בר-אופיר בשתי הבקשות כי:
"הבקשה נדחית. לא היה דבר שמנע מהמבקשת להצטרף לדיון בעת שהתנהל בבית משפט השלום".
על כך פנתה המבקשת בבקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בבקשתה היא נסמכת על הוראות תקנה 37 ו426- לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) לפיהן מוסמך בית משפט להתיר לאדם להמשיך במשפט כשהזכות העומדת לדיון הוסבה. הזכות עצמה נקבעת לטענתה לפי הוראות סעיפים 23(א) ו26- לחוק הגנת הדייר. בהתאם לתצהירה היא עומדת בתנאי הסעיף. לטענתה כיוון שבעלה נפטר לאחר הגשת הערעור - לא היה מקום לצירופה להליך שהתנהל בפני בית משפט השלום. לפיכך היא גורסת כי טעה בית המשפט המחוזי כאשר התעלם מתצהירה ולא איפשר לחקרה עליו. המשיב טוען כי תנאי סעיף 26 הם תנאים שלפני מעשה, וכן כי טענותיה של המבקשת הן טענות המחייבות בירור, אך עול ההוכחה מוטל על כתפי הטוען לזכות הדיירות המוגנת. לדעת המשיב לא עמדה המבקשת בנטל זה בבית משפט קמא, ולפיכך אין מקום שתטען טענות עובדתיות ממין זה בבית המשפט העליון. תקנה 37 לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת לבית המשפט להתיר לאדם להמשיך במשפט כאשר הזכות העומדת לדיון הוסבה. תקנה 426 מחילה דברים אלה גם על ערעור. קיום הזכות בענייננו נבחן על פי הוראות חוק הגנת הדייר[נוסח משולב], תשל"ב1972-. סעיף 23(א) לחוק זה קובע:
"דייר של בית עסק שנפטר, יהיה בן-זוגו לדייר, ובלבד שהשנים היו בני-זוג לפחות ששה חדשים סמוך לפטירת הדייר והיו מתגוררים יחד תקופה זו."
סעיף 26 לחוק הגנת הדייר קובע כי:
"לא יהיה לדייר לפי סעיפים 23 עד 25 אלא מי שמוסיף לנהל במושכר, בין בעצמו ובין על ידי אחרים, את העסק שהדייר שלפניו ניהל בו, ולא השכירו, כולו או מקצתו."
כלומר, התנאים הדרושים לכך שבן זוגו של דייר מוגן בבית עסק יהנה מתחולת החוק הם:
א.הדייר ובן זוגו הם בני זוג לפחות 6 חודשים סמוך לפטירת הדייר.
ב.בני הזוג מתגוררים יחד תקופה זו.
ג.בן הזוג הנותר, לאחר פטירת הדייר, ממשיך לנהל במושכר את העסק שהדייר ניהל בו.
לפי תצהירה, אותו הגישה לבית המשפט המחוזי, מנהלת המבקשת כעת את בית העסק באמצעות בנה, כפי שעשה בעלה בעת שהיה בחיים.
לפיכך יוחזר התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שהעובדות ייבדקו, ובאם יימצא שהן נכונות - תהיה המבקשת חליפתו מכח דין של בעלה המנוח.
ניתנה היום, כ"ט בתשרי התשנ"ח
(30.10.97).
ה
נ ש י א
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97007860.
A05
/דז/