רע"א 7865/17 מלכה בן דור נ. רונית הופמן

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט א' שילה ) מיום 5.9.2017, בע"א 31636-12-16, במסגרתו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (השופט א' נבו ) מיום 2.11.2016 בת"א 56377-01-14. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין של בית המשפט המחוזי.

2.

המבקשת הגישה להוצאה לפועל בקשות לביצוע שני שיקים שהיא אוחזת אשר נמשכו מחשבונה של המשיבה, ומועד פרעונם 21.5.2013 (להלן: השיקים ). השיקים נמסרו למבקשת על ידי חברת " קפה רוטשילד בע"מ " (להלן: החברה ), לאחר שבעלה של המשיבה (להלן: מר הופמן ) חתם עליהם את חתימתה, ומסר אותם לחברה. המבקשת, אשר מכהנת כרואת החשבון של החברה וכיועצתה במשך כל שנות קיומה (2013-2007), ונהגה להעמיד לחברה הלוואות בסכומים ניכרים, טענה כי העבירה לחברה סכום העולה על חצי מיליון ש"ח, בתמורה לשיקים ולשיקים נוספים, כדי לסייע לחברה בתזרים המזומנים שלה. בסמוך לאחר מסירת השיקים למבקשת נכנסה החברה לחדלות פירעון, ולא פרעה חלק מחובותיה, ובכלל זה את השיקים אשר הוגשו לביצוע כאמור.

3.

המשיבה הגישה התנגדויות לביצוע השיקים, אשר הועברו לדיון מאוחד בבית משפט השלום בכפר סבא. לטענתה, חתימתה זויפה ולא היא זו שחתמה על השיקים, המבקשת פעלה בחוסר תום לב בנטילתם, וכן חל כישלון תמורה לגבי עסקת היסוד.

4.

בית משפט השלום דחה את ההתנגדויות שהגישה המשיבה, וקיבל את תביעת המבקשת. נקבע, כי המשיבה אמנם לא חתמה על השיקים, אולם יש לראותה כמי שהרשתה לבעלה דאז לחתום במקומה, כפי שעשתה במקרים רבים נוספים. כן נקבע, כי המבקשת קיבלה את השיקים להבטחת פירעון הלוואה שנתנה לחברה, וכי לא הובאו ראיות לפיהן נודע לה על כישלון תמורה בעסקת היסוד. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי המבקשת " אוחזת בשיקים בתמורה ובתום לב ורשאית לתבוע את פירעונם ". יצוין, כי במסגרת זאת דחה בית המשפט את טענת המשיבה לפיה המבקשת הפכה למעשה לשותפה פעילה בחברה, תוך שנקבע כי אין במתן הלוואות על ידה כדי להעיד על שותפות או ניהול פעיל באותה חברה, ובנסיבות העניין אף אין הדבר מנוגד לדין.

5.

המשיבה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, שעיקרו מהווה חזרה על טענותיה העובדתיות אשר נדחו בבית משפט השלום. בית המשפט המחוזי לא ראה מקום להתערב בקביעות העובדתיות אודות שאלת ההרשאה וכן שאלת התמורה ששילמה המבקשת לחברה. עם זאת, מצא בית המשפט המחוזי כי חל כישלון תמורה מלא באשר לעסקת היסוד, שכן החברה סיכמה עם מר הופמן כי מטרת מסירת השיקים הינה הצגת בטחונות לבנקים לצורך קבלת ערבויות בנקאיות או אשראי, לא שילמה תמורתם מאומה, והם לא היו מיועדים להיפרע מלכתחילה. משכך, נקבע כי על המבקשת הנטל להוכיח כי לאחר אי החוקיות האמורה ניתן על ידה ערך, בתום לב, בעד השטרות. בהקשר זה, צוין כי בית משפט השלום " הסתפק בקביעה האגבית " שהמבקשת קיבלה את השיקים בתום לב, והסוגיה לא נבחנה והוכרעה כנדרש. לאחר בחינת חומר הראיות, קבע בית המשפט המחוזי כי מוטל " צל כבד " על תום ליבה של המבקשת בנטילת השיקים. זאת, בעיקר בהסתמך על גרסתה הכללית של המבקשת בעדותה; העובדה שהמבקשת נמנעה מלהעיד את האדם שעל דבריו הסתמכה לכאורה, אשר לטענתה מסר לה כי מדובר בשיקים שניתנו במהלך העסקים הרגיל על ידי לקוחות החברה; וכן עצם מתן ההלוואות לחברה בסכומים ניכרים ובמשך שנים ארוכות, אשר מהווה " הפרה בוטה " של הדין העוסק בדרך פעולתו של רואה חשבון ואי התלות הנדרשת ממנו, אשר מקימה חזקה לפיה פעלה המבקשת במצב של ניגוד עניינים ובדרך שאינה הולמת את מקצועה. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי היה מקום לדחות את הטענות נגד המשיבה, והורה על בטלות פסק דינו של בית משפט השלום, ועל השבת כספים שקיבלה המבקשת מהמשיבה בעקבותיו.

6.

מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שלפני. לטענת המבקשת, עניינה מחייב התערבותו של בית משפט זה נוכח " עיוות דין קיצוני ", חדשנות משפטית שגויה בדיני שטרות, והרחבה יתרה של גבולות התערבותו של בית המשפט בשיטה האדוורסרית הנהוגה. ראשית, בעניין כישלון עסקת היסוד, גורסת המבקשת כי מדובר בטענה שלא הועלתה בשום שלב על ידי המשיבה, ולא ניתנה לה האפשרות להתגונן מפניה. שנית, ביחס לקביעות בית משפט קמא אודות תום ליבה, טוענת המבקשת כי מקורן בשגיאה. לעמדתה, מתן הלוואה על בסיס אישי ללקוח, שעה שאין הדבר נעשה דרך עיסוק, אינו מהווה הפרה של כללי רואי החשבון, וכן אין בכוחה של הלוואה כאמור לפגום בתום ליבו של נותנה לצורך דיני השטרות. משכך, לא היה כל מקום להתערב בממצאי העובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, ולהעלות בשמה של המשיבה טענות שלא טענה, בייחוד נוכח העובדה שעדותה לא זכתה לאמונה.

7.

לאחר עיון בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות דלמטה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת בלא צורך בתשובת המשיבה. כידוע, על בקשות רשות לערער ב" גלגול שלישי " חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

עיון בדברים מגלה כי הבקשה אינה עומדת באמות מידה אלה, משטענות המבקשת נטועות כולן בעובדות המקרה ובמחלוקת הפרטנית בין הצדדים. בהתייחס לטענות בעניין התערבותו של בית המשפט המחוזי בפסק דינו של בית משפט השלום, יש להעיר תחילה כי העובדה שבית המשפט המחוזי הפך את פסק דינו של בית משפט השלום אינה מהווה כשלעצמה סיבה למתן רשות ערעור ( רע"א 7768/10 "הפול" חברה לביטוח בע"מ נ' פורטל אריק (28.8.2011)); רע"א 5071/15 גאון חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' מזר (8.12.2015); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 215 (מהדורה שלישית, 2012) והאסמכתאות שם).

כמו כן, שוכנעתי כי חומר הראיות נבחן באופן עצמאי ומעמיק על ידי בית משפט קמא, אשר בצדק התייחס לנקודות חשובות בהן נמנע בית משפט השלום מלדון ולנמק, בדבר כישלון עסקת היסוד והשלכותיו להמשך בירור החיובים, וכן בשאלת תום ליבה של המבקשת במעמד נטילת השטרות. בנסיבות אלו, נראה כי הבקשה הנוכחית נטועה כולה בדל"ת אמות הסכסוך הפרטני שבין הצדדים, ואינה מעוררת כל שאלה עקרונית. יצוין, כי אף לו סברתי כי נפלה שגגה בפסק דינו של בית בית משפט קמא – ואיני קובע שכך אירע – לא היה בעובדה זו, כשלעצמה, כדי להצדיק מתן רשות ערעור. טעות המחייבת דיון ב" גלגול שלישי " בוודאי לא נראה כי נפלה בו.

8.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, ויחד עמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא נתבקשה תשובת המשיבה לא אעשה צו להוצאות.