רע"א 7887/19 עו"ד חנן כהן נ. עו"ד בראל יעקב

1.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה, לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הבקשה אינה מעוררת – ואינה מתיימרת לעורר – שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, ואף אינה מצביעה על עיוות דין שנגרם למבקש. הכרעותיהן של הערכאות הקודמות מפורטות, מנומקות ומבוססות על ממצאי מהימנות שערכאת הערעור לא תיטה להתערב בהן – לבטח בגלגול שלישי.

למעלה מן הצורך, אעיר כי – מעבר לנימוקי הערכאות הקודמות באשר לראיות הנוספות שצירופן נדחה – ספק רב האם ניתן לראות בתכתובות שצורפו כנספח ה' לבקשה דנן משום "מסמך בכתב", שלא ניתן לטעון נגדו בעל פה. אכן, ביסודו של כלל זה, עומדת ההנחה המהותית לפיה " מסמך שנערך בסיומו של משא ומתן ממצה בין הצדדים, ונחתם על ידם – משקף את מפגש הרצונות בין הצדדים וממצה את התחייבויותיהם, האחד כלפי רעהו" (ע"א 4228/11 מנצור נ' מדינת ישראל , פסקאות 21-22 (15.12.2014)). נימוק נוסף הוא "כי לא מן הראוי לתלות גורלו של אדם שעשה עסקה, אשר היא לפעמים מסובכת ומורכבת מפרטים הרבה, בסכנה של עדות לא נכונה" (ע"א 22/63 בן ציון נ' אזולאי, פ"ד יז 1410, 1416 (1963). ברם, התכתובות שהציג המבקש נוצרו לאחר שהמשיב החל לייצג אותו (וזאת בשכר, גם על פי גרסת המבקש עצמו; ראו, למשל, פסקה 12 לבקשה), משקפות אינטראקציה שגרתית בין לקוח לבא כוחו, וכלל אינן עוסקות בהסכמה הבסיסית לגבי מתכונת ותנאי הייצוג. בנסיבות אלה, הכלל המעניק עליונות למסמך בכתב אינו רלוונטי לגביהן – מה גם שבכל מקרה אין בו כדי למנוע העלאת טענות בעל פה בנוגע לפרשנות התכתובות, ולמסקנות שניתן להסיק מהן (ע"א 2032/06 האגי נ' עזבון זיאן , פסקה 42 (1.2.2009)).

2.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.