פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7895/15
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשים:
1.
אברהם אהרונוב
2. אסתר אהרונוב
3. אפרת אהרונוב
4. עזבון ציפורה אהרונוב באמצעות בנה אברהם
אהרונוב
5. משה אהרונוב
6. מתי גבאי אהרונוב
נ ג ד
המשיב:
בוכבזה
יצחק, עו"ד
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 033485-11-12, מפי כב'
השופט א' שילה
בשם המבקשים: עו"ד
שמואל זבולוני
החלטה
מונחת בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 33485-11-12 (מפי כב' השופט א' שילה ), ובו נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב הליכי ביצוע פסק דין כספי שניתן כנגדם.
1.מדובר בתביעה כספית שהגישו המבקשים כנגד המשיב, עו"ד במקצועו, בסך של שבעה מיליון ₪, בטענה שייצג אותם בעסקת מקרקעין באופן כושל ורשלני ובכך גרם להם נזק כספי ניכר. על כך הוגשה תביעה שכנגד על ידי המשיב ובה נתבע תשלום של כשני מיליון ₪ – שכר טרחתו עבור ייצוגם של המבקשים בהליכים משפטיים שונים במשך השנים. בית המשפט המחוזי (מפי כב' השופטת ו' פלאוט ) דחה את תביעת המבקשים, וקיבל את תביעת המשיב. בית משפט קמא קבע כי לא עלה בידי המבקשים להוכיח כי המשיב התרשל בהפעלת שיקול דעתו, או שלמבקשים נגרם נזק בעקבות מעשיו. בית המשפט המחוזי אף הגדיל והוסיף כי " בוכובזה ( המשיב ) ליווה את משפחת אהרונוב ( המבקשים ) בהליך שתחילתו מגורי אהרונוב בצריף שעל המקרקעין, ללא זכויות במקרקעין וכשמעל ראשם חרב פינוי, וסופו בשמונה דירות במגדל דירות שהוקנו לאהרונוב.". מנגד, תביעת המשיב לתשלום שכר טרחתו התקבלה בחלקה הגדול, ונקבע כי על המבקשים לשלם למשיב שכר טרחה בסך 2,180,120 ₪ בתוספת מע"מ, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בהליך קמא.
על החלטה זו הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט קמא, שנדחתה. נקבע כי המבקשים לא טענו כי אין בידם יכולת לשלם את פסק הדין, או כי התשלום יגרום להם לקריסה כלכלית. כמו כן לא הועלתה טענה לפיה המשיב לא יוכל להשיב את הכסף באם יתקבל הערעור. מנימוקים אלו נדחתה בקשתם. במסגרת הערעור לבית משפט זה (בע"א 7383/15) הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע, שנדחתה מכיוון שאין להגיש לערכאת הערעור בקשה נוספת לעיכוב ביצוע, אם זו כבר הוגשה במחוזי. על דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע בבית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור זו.
2.דין הבקשה להידחות. נדמה כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק כנגד עיכוב הביצוע. המבקשים הינם בעליהם של כמה וכמה דירות שאותן קיבלו במסגרת פרויקט הנדל"ן נשוא הסכסוך, ולא נטענה על ידם טענה לפיה התשלום שיועבר לא יושב במקרה של הפיכת התוצאה בערעור. עצם העובדה לפיה בית המשפט המחוזי הטיל על זכויות המבקשים בדירות עיקול לטובת המשיב אינו משנה בענייננו את הנחת היסוד הבסיסית לפיה אין מעכבים ביצועו של פסק דין כספי באם השבת הכספים תהיה אפשרית למערער למקרה שיזכה בערעור (אורי גורן סדר דין אזרחי 1156 (מהדורה 11, 2013)).
המבקשים העלו טענה לפיה "המשיב לא "קיבל שכרו" (לטענתו) במשך למעלה מ-17 שנים, ולא יקרה לו נזק ואובדן חדשים אם ימתין עד לפסה"ד שבערעור.". טענה זו אינה ממין העניין. זכותו של המשיב לקבל את שכרו, שהתגבשה בשנת 2008 (בהתאם לפסקה 72 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי) נובעת משנות עבודה רבות שהשקיע בייצוג המבקשים. עצם העובדה שהסכום לו היה זכאי טרם הגיע לידו עד כה – אינה מהווה הצדקה לעיכוב נוסף בהעברתו. על רקע כל אלה, אינני סבור כי בחינת סיכויי הערעור תגבור על המסקנה בדבר מאזן הנוחות כפי שהוצגה.
3.הבקשה נדחית. מכיוון שלא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ז
בשבט התשע"ו (27.1.2016).
ש
ו פ ט