רע"א 7902/06 בת שבע פסקר נ. ואדיסלב זילברמינץ

ביום 1.3.2003 נפגעה המבקשת בתאונת דרכים. היא הגישה תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ), ובמסגרתה הגישה בקשה לתשלום תכוף וזו נדונה בבית המשפט המחוזי בל אביב-יפו (כבוד השופט ד' גלדשטין ). בית המשפט קמא ציין כי עד כה שולמו למבקשת תשלומים תכופים בסך 86,888 ₪. בית המשפט פסק למבקשת תשלום תכוף נוסף למשך שנה, בגין: הוצאות רפואיות בגין ההשתתפות העצמית ברכישת תרופות בסך של 200 ₪ לחודש; מחצית מהוצאותיה בגין העזרה לה היא נזקקת בביתה בסך של 586 ₪ לחודש; הוצאות נסיעה בסך של 1000 ₪ בחודש. בית המשפט לא ראה לפסוק תשלום תכוף בגין הפער במשכורתה של המבקשת, נטו, עובר לתאונה ולאחריה; "ברור כי התשלום התכוף אינו בא כדי להשלים את פרנסתה שנפגעה עקב התאונה" – כך פסק – "באשר, כדוגמא, בודאי מרכיב החיסכון ממשכורתה איננו חלק מהתשלום התכוף המגיע". על קביעה זו מלינה המבקשת בפני.

לאחר עיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להדחות. כבר עמדנו על כך כי מטרתו של הסדר התשלום התכוף הקבוע בחוק הפיצויים היא לספק מענה מיידי וזמני לצרכי הנפגע על-ידי החשת התשלום. כך מובטח כי הנפגע יקבל לידיו תשלום בגין צרכי הריפוי, המחיה והסיעוד להם הוא זקוק, עוד בטרם הוכרעה המחלוקת בתיק העיקרי (לעניין זה ראו רע"א 9275/03 פינטו אברהם נ' יונה יונה , פ"ד נח(2) 295). לערכאה הדיונית הדנה בבקשה לתשלום תכוף מסור שקול דעת נרחב, והכלל הרגיל הוא כי בית המשפט שלערעור ייטה שלא להתערב בו (ראו רע"א 818/05 שמואל שטיינברג נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2005(1) 3869). במקרה שלפני, בית המשפט המחוזי בחן את הראיות שהובאו בפניו וקבע כי רמת חייה של המבקשת לא נפגעה וכי לפיכך אין היא זכאית, כתשלום תכוף, לפער שבין משכורתה טרם פגיעתה ולאחריה. בנסיבות העניין איני מוצא לנכון לשנות מהחלטת בית המשפט קמא.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.