רע"א 7919/00 יעקב מזרחי נ. יצחק בן צבי

1.לפני בקשת רשות ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע של החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים הכט, רביד וחבש) בתיק ע"א 6490/99 בה החליטו לקבל ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת שלו-גרטל) בבש"א 4209/00 בת"א 24290/97 מיום 22.11.99.

2.הנושא העומד במוקד ההליך נוגע לשאלה האם תובענה שהגישו המשיבים כנגד המבקש בסוגיית שווי מניות שהמבקש רכש ממשיב 1 דינה להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין, זאת נוכח פסקי בורר קודמים שניתנו במחלוקת ארוכת שנים בין הצדדים ואשר אושרו כדין בבית המשפט המחוזי. עמדת בית משפט השלום היתה כי דין התביעה אכן להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין משנושאי המחלוקת בין הצדדים לרבות שאלת שווי המניות מוצו בהליכי הבורורות. לעומת זאת, עמדת בית משפט של ערעור היתה שונה בהחליטו לבטל את פסק דינו של בית משפט השלום ולהחזיר אליו את הדיון בתובענה לגופה. הוא מצא כי נותרה מחלוקת בין הצדדים ביחס לשווי המניות שטרם מוצתה עד תום בבוררות ולפיכך אין המשיבים מנועים מלהתדיין לגביה לצורך קבלת הכרעה שיפוטית בעניינה.

בירור שאלת קיומו של מעשה בית דין בענייננו כורך עמו בחינת תוכנם של פסקי בורר שניתנו ביום 15.8.90 וכן בתאריכים 21.7.93 ו- 20.6.95 על רקע החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד. חשין) בתיק פירוק 442/78 (בקשה 232/94) בה נקבע גובה שכר המפרק של החברה שעל שווי מניותיה ניטשה המחלוקת. בית המשפט המחוזי מצא כי להחלטה אחרונה זו עשויה להיות השלכה על חישוב שווי המניות שרכש המבקש ממשיב 1 ופסקי הבורר אף שהם עוסקים גם בסוגיית השווי כאמור לא מיצו את בירורה של סוגיה זו עד תום. בירור כזה גם לא התאפשר מאחר שהחלטת בית המשפט המחוזי מאוחרת לפסק הבורר האחרון.

3.בקשת רשות הערעור מבקשת להעמיד את המחלוקת בין הצדדים לבירור נוסף בבית משפט זה בגדר "גלגול שלישי". נתתי דעתי לפרטי הבקשה ודעתי היא כי אין מקום להיענות לה. כבר חזרה ונשנתה ההלכה לפיה בית משפט זה לא יטה להיזקק לענין שנדון קודם לכן בשתי ערכאות קודמות אלא בנסיבות חריגות כאשר עולה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית שלה השלכה רחבה החורגת מגדר עניינם של הצדדים הישירים להליך, או כאשר שורת הצדק והצורך למנוע עיוות דין מצדיקים היזקקות כזו. (השווה רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) פד"י לו(3) 123; רע"א 235/89 כוכבי נ' ארמה בנין בע"מ, דינים עליון כ"ב, עמ' 374).

אמות המידה האמורות אינן מתקיימות בענין שלפנינו. אין מדובר בסוגיה בעלת חשיבות כללית, או בנושא שכרוך בו עיוות דין, אלא במתן פרשנות לפסיקות הבורר לענין שוי המניות על רקע החלטתו המאוחרת יותר של בית המשפט המחוזי בירושלים בסוגיית שכר המפרק. בירור כזה במסגרת התובענה שהוגשה על ידי המשיבים גם אינו גורם עיוות דין כלפי המבקש משהוא נועד לאפשר בחינה לגופה של סוגיה שבירורה לא מוצה עד תום בהליך הבוררות. לאור זאת, אין מתקיימים התנאים המוקדמים הנדרשים לצורך היזקקות בית משפט זה לענין המובא לפניו בגלגול שלישי.

4.מעבר לנדרש אציין כי לגופם של דברים לא נראה לי כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי ראוי לקיים דיון לגופה של התובענה שהוגשה וכי אין היא חסומה בשל עקרון מעשה בית דין. זאת עשה לאחר שבחן את נוסחם של פסקי הבורר שהיו מונחים בפניו (משנת 90, 93 ו95-) ועל רקע ההחלטה השיפוטית שניתנה ב1996- לגבי שכר המפרק העשויה להשליך על שווי המניות שנמכרו מצד לצד. הקביעה כי תביעה חסומה מלהידון בבית משפט בשל מעשה בית דין ועקב כך לא יינתן לתובע יומו בבית המשפט הינה בעלת משקל דיוני ומהותי רב משהיא יורדת לשורשה של זכות המתדיין להביא את עניינו להכרעה שיפוטית. לפיכך, לא בנקל ייקבע כך אלא משהונח לכך בסיס איתן. אין זה המקרה שלפנינו.

5.על יסוד האמור, אני דוחה את בקשת רשות הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בנילווה אליה.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.