רע"א 7934/06 אברהים אבו קנדיל נ. עין הנצי"ב קבוצת הפועל המזרחי להתישבות ש

1.

תחילתה של הפרשה בין הצדדים היא בהגשת תובענה לבית המשפט המחוזי בנצרת על ידי המשיב נגד המבקשים לתשלום סכום כסף ולמתן סעד הצהרתי לגבי זכויות שונות (להלן – התובענה). ביום 27.2.06 מחק בית המשפט (כבוד השופטת א' הלמן) את כתבי הגנתם של המבקשים בתובענה. בעקבות כך ניתן נגדם פסק דין באותו יום. ההשתלשלות שהובילה למחיקת כתבי ההגנה ולמתן פסק דין נגד המבקשים בבית משפט קמא הייתה כדלהלן: המשיב הגיש את תובענתו ביום 23.8.04. ביום 17.3.05 הוגשה בקשה למחיקת כתב הגנתם של המבקשים או לחלופין לחייבם להשיב על שאלונים ולגלות מסמכים לפי צו שניתן. בית משפט קמא הורה למבקשים להגיב על הבקשה עד ליום 3.4.05. המבקשים לא הגישו את תגובתם ולכן הגיש המשיב בקשה למתן החלטה. ביום 17.4.05 הגישו המבקשים את תגובתם ובעקבות כך הוחלט כי עליהם להשיב על השאלונים ולהמציא תצהירי גילוי מסמכים עד ליום 15.5.05. לאחר מכן ניתנו למבקשים מספר ארכות לקיום צווי בית המשפט אך אף על פי כן הם לא קיימו את שנצטוו. בינתיים הגיש המשיב תצהירי חקירה ראשית מטעמו. כמו כן נתקיימה ישיבת הוכחות בה נחקרו עדי התביעה. שוב הוארך המועד להגשת תשובות לשאלונים ולהגשת תצהירי חקירה ראשית מטעם המבקשים. ביום 16.1.06 הוחלט להאריך את המועד פעם נוספת עד ליום 16.2.06 לשם מתן תשובות לשאלונים והגשת תצהירי עדות ראשית. המבקשים לא פעלו במסגרת הזמן האמורה שהוקצבה להם ומשכך הורה בית משפט קמא ביום 27.2.06 על מחיקת כתב הגנתם בשל "התנהגות מזלזלת אשר חוזרת על עצמה מראשית ההליך" ונתן פסק דין על פי התובענה. ביום 23.4.06 הוגשה בקשת המבקשים לביטול פסק הדין. הבקשה נדחתה על ידי בית משפט קמא (כבוד השופטת א' הלמן) ביום 10.7.06. על החלטת דחייה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

2.

המבקשים טוענים כי האחריות למחדליהם במסגרת ניהול התובענה מוטלת על בא כוחם דאז. לטענתם, בא כוחם לא יידֵע אותם בדבר מסמכים רלוונטיים שהיה עליהם להגיש לבית המשפט ולכן הם סברו כי לאורך כל הדרך פעלו כמצוות בית המשפט. בית משפט קמא קבע כי אין בטענתם של המבקשים באשר להתנהגותו, לכאורה, של בא כוחם באותה עת כדי להצדיק את ביטול פסק הדין. זאת, בעיקר לאור העובדה שהמבקש 1 נכח ביום 8.6.05 בדיון בו בא כוחם של המבקשים נימק בפני הערכאה דלמטה את הסיבה בגינה לא הגיש מסמכים במועד. בנוסף, נקבע שהמבקשים לא הוכיחו את סיכויי ההצלחה של תביעתם שכן הם לא פרטו בתצהיר את גרסת הגנתם ואך היפנו לכתב ההגנה. הואיל ובשלב זה של הדיון בבית משפט קמא כבר הגיש המשיב את תצהירו ונחקרו עדיו, נקבע כי היה על המבקשים לפרט את הגנתם בתצהיר.

3.

מקובלת עלי מסקנתו של בית משפט קמא ואיני רואה יסוד להתערב בה. צר המצע מהשתרע ולכן לא אעמוד בפרוטרוט על אופן התנהלותם של המבקשים בהליך. נראה כי התנהגותם של המבקשים, כפי שמפורטת בפסק דינו של בית משפט קמא, אכן עולה כדי זלזול בבית המשפט ובמשיב. בעל דין הבא לפני בית המשפט מקבל על עצמו חובות מסוימות כלפי בית המשפט וכלפי יריבו. בעל דין המזלזל בחובות אלו צריך לקחת בחשבון כי הוא עלול לשאת בתוצאות התנהגותו (בר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל , פ"ד כו(1) 772). בהקשר זה, אין המבקשים יכולים לתלות את מחדליהם בהתנהגותו הלכאורית של בא כוחם באותה עת. זאת, בין היתר לאור נוכחותו של המבקש 1 בדיון מיום 8.6.05. על המבקש 1 היה, למצער, לברר מה מתרחש בהליך, שעה שהוא היה מודע למחדלים. כלום יכולים המבקשים לטעון כי לא היו מודעים לכך שמסמכיהם לא הוגשו במועד על אף שהמבקש 1 שמע את בא כוחם מסביר בדיון בבית משפט קמא את הסיבה לאי הגשתם? משכך, נראה כי המבקשים לא סיפקו הסבר משכנע לסיבת מחדלם. יתרה מזו, אם אכן המחדל נעוץ בהתנהלותו של פרקליטם דאז, וכמובן שאיננו מביעים כל עמדה בעניין זה, תרופתם תימצא בתביעת פיצויים נגד הפרקליט (בר"ע 88/72 הנ"ל). באשר לסיכויי הצלחת הגנתם של המבקשים, מסכים אני עם קביעת בית משפט קמא שאין להסתפק בהפניה לכתב ההגנה בתצהיר. יש לזכור כי המשיב כבר הגיש תצהירי חקירה ראשית ועדיו אף נחקרו. במצב דברים זה נדרשו המבקשים להציג הגנתם בתצהירים ולא על דרך הפנייה. משלא עשו כן אין להם להלין אלא על עצמם.

4.

התמונה המתקבלת באשר להתנהלות המבקשים הינה זו של זלזול נמשך בהחלטות בית המשפט. חרף ארכות שניתנו להם שוב ושוב הם נמנעו מלקיים את הוראות בית המשפט. בנסיבות העניין היה צידוק גמור למחוק את כתבי ההגנה וליתן פסק דין. בדין נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין. המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח.