רע"א 7934/12 מרים יורמן לוי נ. שומרה חברה לביטוח בע"מ

בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 27.9.2012 ברע"א 53677-05-12, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה מיום 10.5.2012 בת"א 8228-05-11, לפיה נפסק למבקשת תשלום תכוף בסך 30,000 ש"ח (זאת בנוסף לתשלומים תכופים בסכום כולל של כ-120,000 ש"ח שנפסקו קודם לכן במספר הזדמנויות).

המבקשת, ילידת 1944, נפגעה בתאונת דרכים ביום 17.3.2010 והיא סובלת מנכויות שונות וקשות בשיעור משוקלל של 100%. על-פי האמור בבקשה, המבקשת שוהה במוסד שיקומי ונאלצת לממתן שהייתה שם בסכום של כ-9,500 ש"ח לחודש. נטען, כי לצורך שובה של המבקשת לביתה נדרשות התאמות שעלותן כ-90,000 ש"ח. לטענת המבקשת, נוכח עלויות האשפוז בהן היא נושאת ועלות התאמת הדיור שבה עליה לשאת על מנת שתוכל לשוב לביתה וכך גם לחסוך את הוצאות האשפוז, ובהתחשב ביתר הוצאותיה, נדרש תשלום תכוף בסכום גבוה יותר.

בית משפט השלום לא סבר שיש לקבל, כעקרון, את בקשתה זו של המבקשת, בהתחשב במכלול הנתונים, ובהם הכנסה חודשית בסכום של כ-14,000 ש"ח (נתון שנקבע בהחלטה קודמת, מיום 5.10.2011) ומועד הגשת הבקשה ביחס לבקשה קודמת. אלא שבהתחשב בנסיבות הלא קלות של המבקשת, ובכך שניתן להניח שתזכה בפיצוי נוכח שיעור נכותה, ראה בית משפט השלום לנכון לפסוק למבקשת תשלום תכוף נוסף בסך 30,000 ש"ח, על חשבון הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני.

בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור על ההחלטה הנ"ל, בציינו כי סכומים שנפסקו בעבר כתשלום תכוף ושנועדו לשמש להתאמת דירת המגורים, נוצלו לשם מימון האשפוז, וכי האשפוז נמשך רק משום שהמבקשת אינה מתאימה את דירתה, למרות שקיבלה עבור כך כספים.

לאחר עיון בבקשה ובתשובת המשיבה, לא ראיתי מקום ליתן רשות ערעור.

ראשית לכל יצוין, כי מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על החלטת ביניים, אשר אינה מעוררת כל שאלה כללית או בעלת היבט עקרוני. עניינה הפרטני של המבקשת נבחן על-ידי שתי ערכאות ואין מקום לבחינה נוספת בבית משפט זה. שנית, עניין לנו בהחלטה בנושא תשלום תכוף, נושא שערכאת הערעור אינה מתערבת בו (גם לא ב"גלגול שני"), אלא כשמדובר בחריגה ניכרת ומשמעותית מהראוי.

לאחר עיון במכלול הנתונים שוכנעתי כי אין מדובר בענייננו בחריגה מסוג זה. כאשר מובאת בחשבון ההכנסה החודשית של המבקשת, המסקנה היא שהסכומים שנפסקו עד כה כתשלומים תכופים אינם מחייבים התערבות בהחלטת בית משפט קמא.

אני ער לכך שעל-פי הוראת סעיף 5(ב) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, אין להתחשב בהכנסת הנפגע כשמדובר בתשלום תכוף בגין הוצאות אשפוז. אלא שבמקרה דנן חלוקים הצדדים בשאלה מהו אופי שהייתה של המבקשת במוסד השיקומי, האם היא דרושה מבחינה רפואית, והאם אין מדובר, הלכה למעשה, בסידור מגורים חלופי, נוכח העדר מניעה רפואית לשוב לדירתה.

בנסיבות אלה לא ראיתי לנכון ליתן רשות ערעור. מעיון בתיק עולה כי חוות דעת מומחה שיקומי אמורה להתקבל בקרוב. בהתחשב בנסיבות, נראה כי ניתן יהיה לסיים את ההליך העיקרי סמוך לאחר מכן, ומומלץ לכל המעורבים לייחד מאמציהם להשגת מטרה זו בהקדם האפשרי.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.