רע"א 7958/99 רמי נבולסי נ. אבומנה אנטון

בפני בקשת העותרים לפטרם משלום אגרה ומהפקדת ערבון בעתירה לדיון נוסף שהגישו, בהתייחס לפסק הדין בע"א 5773/95.

משיבה 3 מתנגדת לבקשה.

אלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין:

העותר 1 וחברו נטלו רכב מבעליו ללא רשות. במהלך נסיעה ברכב נפצע העותר קשה. אין מחלוקת כי העותר נכה לצמיתות בשיעור 100%, אך מאחר שהתאונה ארעה בעת נסיעה ברכב ללא רשות בעליו, נפסק כי העותר אינו זכאי לפיצוי מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה1975- (להלן: חוק הפיצויים).

העותר השני הוא אביו של העותר הראשון.

בבקשת הפטור פורט מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה, בין היתר עקב פציעתו ונכותו של עותר 1, ונראה כי עובדה זו אינה שנויה במחלוקת. ההכרעה בבקשה תלויה, איפוא, בהערכת סיכוייה להתקבל.

תקנה 13 לתקנות בית משפט (אגרות) התשמ"ח1987- קובעת כתנאי לפטור מאגרה כי על ההליך לגלות עילה. אשר לפטור מערבון, על המבקש להוכיח כי סיכוייו לזכות בהליך טובים (בש"א 329/90, אברך

נגד גרוגר ואח' , פ"ד מד(2) 383.

השאלה המרכזית בה מבקשים העותרים לקיים דיון נוסף היא השפעת תיקון דיני העונשין, דהיינו ביטול החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות) התשכ"ד1964-, (להלן: חוק השבל"ר), והחלפתו בסעיפים 413ב, 413ג' לחוק העונשין התשל"ז1977-.

סעיף 7(2) לחוק הפיצויים שולל את הזכות לפיצוי ממי שנהג ברכב ללא רשות בהתאם לחוק השבל"ר, שהיה בתוקף בשעתו. העותרים מעלים שאלות באשר לאופן שבו משפיע השינוי בנורמה הפלילית על הוראה זו בחוק הפיצויים, כמפורט בפסק הדין נשוא העתירה.

בית המשפט אשר דן בערעור, בפסק דין מפורט ומנומק, דחה פה אחד את טענות העותרים.

נראה לי כי אף על פי שטענות העותרים נדחו על ידי ערכאת הערעור, אין לקבוע כי הן כה מופרכות עד שאין ההליך מגלה עילה. לפיכך אני מחליטה לפטור את העותרים מתשלום האגרה.

אשר לערבון, כאן הקריטריון הנוגע להערכת הטענות מחמיר יותר, שכן הוא מביא בחשבון גם את עניינם של המשיבים, הזכאים שלא להיות מוטרדים בהליכים נוספים.

בבש"א 329/90 הנזכר לעיל נקבע כי כאשר קיים פסק דין מפורט ומנומק של הערכאה הראשונה, ראוי שתיבחן ותיבדק בכובד ראש שאלת סיכויי ההצלחה בערעור (שם, בעמ' 390).

על אחת כמה וכמה יפים דברים אלו לענייננו: כאשר פסק הדין המנומק והמקיף ניתן על ידי בית המשפט העליון, בשבתו כערכאת ערעור, הרי הסיכוי שפסק הדין ישונה נמוך ביותר. ההליך של דיון נוסף הוא נדיר וחריג, ונוכח נימוקי פסק הדין בערעור אני סבורה כי הסיכוי לקיומו של דיון נוסף במקרה זה אינו גדול. אשר על כן, אינני פוטרת את העותרים מהפקדת ערבון.

עם זאת, בהתחשב במצבם הכלכלי של העותרים אני מחייבת אותם בתשלום ערבון בסכום נמוך יחסית של 6,000 ש"ח. סכום זה יופקד תוך שלושים יום מהמצאת החלטה זו לעותרים.