רע"א 7986/07 אלברט פרץ נ. זמר טוב בר מנופים בע"מ

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת י' שטופמן ) מיום 3.7.2007 שניתן בתיק ע"א 1711/05 בגדרו נדחה ערעור שהגישו המבקשים על החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 21.2.2005 שניתנה בתיק מספר 01-31962-00-6.

ואלו הן בתמצית העובדות הנוגעות לענייננו כפי שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי: המבקשים והמשיבים התקשרו ביניהם ביום 25.5.1997 בהסכם, שבעיקרו מסדיר רכישה מצדדי ג' בחו"ל של מנופים וציוד אחר, במימון המשיבים, שנועד להימכר בישראל על ידי המבקשים. אין חולק כי המנופים אכן נרכשו ואף הובאו ארצה, אך לא נמכרו בארץ.

ביום 27.7.1999 ניתן פסק בוררות שחייב בעיקרו את המבקשים בתשלום מלוא הוצאות המשיבים בגין רכישת המנופים והבאתם ארצה, בניכוי תשלומים שונים ששולמו על ידי המבקשים בסמוך למועד פסק הבוררות. בד בבד הורה הבורר על העברת המנופים לידי עורך דינם של המבקשים בכדי שישמש ככונס נכסים ויפעל למכירת המנופים. הסכם זה אושר על ידי בית המשפט.

ביום 17.4.2000 פתחו המשיבים כנגד המבקשים בהליכי הוצאה לפועל לשם ביצוע החיוב הכספי. במהלך הדיונים התברר כי המנופים נמכרו כבר על ידי המשיבים, ולכן אין אפשרות להחזירם בעין למבקשים לשם ביצוע פסק הבוררות. על כן, החליטו הצדדים לשערך את סכום החוב והן לשום את שווי המנופים טרם מכירתם. הצדדים הסכימו באשר לגובה חובם של המשיבים, אך לעניין שומת המנופים, החליטו למנות מומחה מטעם בית המשפט, שיומנה על ידי ראש ההוצאה לפועל, זאת לאחר שנפסלה חוות דעתו של מומחה קודם שמונה בתיק. הצדדים הסכימו כי יסמכו על חוות דעתו של המומחה כ"כזה ראה וקדש". ביום 19.10.2004 הגיש המומחה חוות דעת לפיה שווי הציוד הוא 887,000 ש"ח.

ביום 14.11.2004 הגישו המבקשים בקשה בכתב לראש ההוצאה לפועל לבדוק האם לא נשמטה מחוות דעת המומחה ההוראה לגבי חיובי המע"מ המצטברים לשווי הציוד. המשיבים התנגדו לבקשה תוך שהם מסתמכים על הסכמת הצדדים לסמוך על חוות דעתו של המומחה כ"כזה ראה וקדש". בין לבין, הודיע המומחה כי אכן, יש להוסיף את סכום המע"מ לשווי הציוד.

ביום 10.8.2000 הגישו המבקשים בקשה בטענת "פרעתי" לראש ההוצאה לפועל. ראש ההוצאה לפועל קיבל את בקשת המבקשים בטענת "פרעתי", אך קבע כי אין להוסיף רכיב של מע"מ על הסכומים שקבע המומחה מלכתחילה. הוא נימק את החלטתו בהסכמת הצדדים, ודחה לגופו של עניין את טענת המבקשים כי הוספת רכיב המע"מ מהווה תיקון טעות סופר ולא שינוי מהותי.

על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור תוך שהוא מסתמך על ההסכם בין הצדדים אשר עלה ממנו בבירור כי חוות דעת המומחה תהיה סופית ומוחלטת וללא כל אפשרות להעלאת שאלות או הבהרות כנגד קביעותיו. עוד נקבע, כי אף בהתעלם מההסכם האמור, עיון בפסק הבורר מגלה כי הבורר התייחס באופן מפורש לסוגיית קיזוז המע"מ, תוך השמטתו מסכום התמורה לה היו זכאים המבקשים; וכי בנסיבות אלה, ברי כי הוספת מע"מ או גריעתו יהוו שינוי מהותי בתוכנו של פסק הבוררות, על דרך של תיקון טעות קולמוס בחוות דעתו של המומחה בהליכי ההוצאה לפועל.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוענים המבקשים כי טעה בית המשפט המחוזי בקובעו כי צדק ראש ההוצאה לפועל בקביעתו כי אין לשנות את הסכום שנקב המומחה ולהוסיף לה את רכיב המע"מ, זאת לאור העובדה שהמומחה עצמו הבהיר כי סכום זה אינו כולל מע"מ. עוד טוענים המבקשים כי טעה בית המשפט בקביעתו כי הסכם הבוררות התייחס מפורשות לסוגיית קיזוז המע"מ תוך השמטתו מסכום התמורה לה זכאים המבקשים. לבסוף, מבקשים הם לחייב את המשיבים בתשלום הוצאותיהם בכל הערכאות.

מנגד טוענים המשיבים כי צדק בית המשפט המחוזי הן בקובעו כי ההסכמה הדיונית שנכרתה בין הצדדים מונעת כל השגה על הסכום שקבע המומחה, לרבות על דרך של הוספת סכום המע"מ, כפי שהוחלט על ידי ראש ההוצאה לפועל; והן בקובעו כי הוספת מע"מ או גריעתו בנסיבות אלה מהווה שינוי מהותי בפסק הבוררות נוכח העובדה שראש ההוצאה לפועל קבע כי שווי הציוד יקוזז מחוב המבקשים בשוויו נטו ללא מע"מ.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקשים לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה . מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

כמו כן, הלכה ידועה היא כי לא יטה בית המשפט להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הקשור להטלת הוצאות לחובת צד זה או אחר וקביעת שיעורן, אלא אם כן התגלתה טעות משפטית או פגם או פסול בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה (ראו ע"א 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל 1983 בע"מ , פ"ד נט(6) 490(2005)). המבקשים לא הצביעו על טעות או פגם כאלה ועל כן לא מצאתי לנכון להתערב בעניין ההוצאות.

מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. ה הסכם הדיוני אשר הגיעו אליו הצדדים קובע באופן ברור כי חוות דעתו של המומחה תהייה סופית ומוחלטת, ללא אפשרות להעלאת שאלות או הבהרות כנגד חוות דעת זו.

זאת ועוד, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה פסק הבורר קבע כי יש להשמיט את רכיב המע"מ מסכום התמורה אשר יקבלו אותה המבקשים בגין מכירת המנופים, וכי בנסיבות אלו כל הוספת מע"מ או גריעתו יהוו שינוי מהותי בתוכן פסק הבורר,

על ידי תיקון טעות קולמוס בחוות דעתו של המומחה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך דינם של המשיבים בסך 7,500 ש"ח.