רע"א 800/02 קו לו עבודות בנין ופיתוח בע"מ נ. קדמת נגב-קידום ושיווק פרויי

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט נ' הנדל) מיום 14.12.01 בבר"ע 646/01, שניתנה בערעור על החלטתו של בית משפט השלום בבאר-שבע (השופט ג' טהר לב).

1.המשיבים הגישו לבית משפט השלום בבאר-שבע תביעה נגד המבקשת והמבקשת מצדה הגישה תביעה שכנגד. ביום 7.6.99 נתן בית משפט השלום בבאר-שבע (כבוד השופט ג' טהר לב) פסק דין במעמד המבקשת בשל אי התייצבות המשיבים, בו הורה על דחית התביעה וקבלת התביעה שכנגד. המשיבים הגישו בקשה לביטול פסק הדין, בה טענו כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, שכן מועד הדיון מעולם לא הומצא לבא כוחם. כן טענו המשיבים, כי סיכויי התביעה וסיכויי ההגנה שלהם מפני התביעה הנגדית טובים.

2.בית משפט השלום דחה את הבקשה, בקובעו כי אין מקום לבטל את פסק הדין מחמת חובת הצדק, הואיל והתקיימה המצאה כדין. באשר לביטול פסק הדין במסגרת שיקול דעתו, קבע בית משפט השלום, כי המשיבים לא נתנו הסבר מדוע לא התייצבו לדיון למרות שבא כוחם קיבל ימים ספורים לפני מועד הדיון הודעה בפקסימיליה מב"כ המבקשת על מועד הדיון. נקבע כי אף בהנחה שקיימות ראיות לכאורה לעניין סיכויי תביעתם והגנתם של המשיבים, והגם ששיקול זה הינו החשוב מבין השיקולים בבקשה מעין זו, הרי משלא ניתן הסבר מדוע לא התייצב איש מטעם המשיבים, יש לדחות את הבקשה.

3.על החלטה זו הגישו המשיבים ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 23.3.01 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים י' פלפל, י' טימור ונ' הנדל) את ערעורם של המשיבים, בקובעו שהיה על המשיבים להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות על החלטת בית משפט השלום. בית המשפט הוסיף כי בנסיבות המקרה לא היה מקפיד יתר על המידה באם המשיבים יגישו בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור כאמור. בעקבות דחיית הערעור, הגישו המשיבים ביום 2.4.01 בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום. בהחלטתה מיום 21.5.01, נעתרה כבוד הרשמת ח' סלוטקי לבקשת המשיבים להארכת המועד. על החלטת הרשמת להאריך את המועד הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי.

4.במקביל ובעקבות הארכת המועד שניתנה, הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי (השופט נ' הנדל) ביקש את תגובת המבקשת בבת משפט זה לבקשה. המבקשת הגישה בקשה להאריך את המועד למתן תגובתה לבקשת רשות הערעור עד לאחר מתן החלטה בערעור שהגישה על החלטת הרשמת, שכן לטענתה במידה ויתקבל ערעורה תהפוך החלטתו של בית משפט השלום לחלוטה.

5.ביום 14.12.01 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור שהגישו המשיבים והורה על ביטול פסק הדין, תוך חיוב המשיבים בהוצאות המבקשת בסך 4,000 ש"ח. נקבע כי המשיבים הסבירו מדוע לא התייצבו וטענו כי אי הופעתם הייתה בתום לב ונבעה מאי הבנה ושכחה. בית המשפט קבע, כי נוכח סיכויי ההגנה של המשיבים, יהיה זה צודק להורות על ביטול פסק הדין תוך חיוב המשיבים בהוצאות. יצוין, כי ביום 5.5.02 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט גלעדי) את ערעורה של המבקשת על החלטת הרשמת להאריך למשיבים את המועד להגשת בקשת רשות ערעור.

6.כעת מונחת בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי להורות על ביטול פסק דינו של בית המשפט השלום שניתן בהעדר המשיבים. המבקשת טוענת כי החלטת בית המשפט ניתנה מבלי שבית המשפט דן בבקשתה להאריך את המועד להגשת תגובתה לבקשת רשות הערעור, ומבלי שעמדה בפניו תגובת המבקשת לבקשת רשות הערעור גופה. כן טוענת המבקשת, כי היה על בית המשפט להמתין עד למתן פסק הדין בערעור שהגישה על החלטת הרשמת סלוטקי בעניין הארכת המועד, וכי הואיל ובית המשפט דחה את ערעורם של המשיבים על החלטת בית משפט השלום, שוב לא היה רשאי לשמוע ערעור נוסף בעניין זה. לגופה של ההחלטה, טוענת המבקשת, כי המשיבים לא טענו בבקשתם לביטול פסק הדין כי אי התייצבותם נבעה מחמת שכחה, וכי בית המשפט המחוזי פסק בניגוד להתרשמותו הבלתי אמצעית של בית משפט השלום באשר לאמינות טענות המשיבים ומידת תום הלב שיש לשייך לטענותיהם. כן טוענת המבקשת, כי היה על בית המשפט המחוזי לכל הפחות לחייב את המשיבים להפקיד בקופת בית המשפט את סכום פסק הדין בתביעה הנגדית שהגישה.

7.לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. המבקשת אינה מעלה בבקשתה כל סוגיה החורגת מעניינם של הצדדים, וכל מהותה של הבקשה אינו אלא השגה על יישום הדין בנסיבות הקונקרטיות של המקרה. משכך, אין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). יצוין, כי אף לגופם של דברים, לא שוכנעתי כי נפלה טעות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי להורות על ביטולו של פסק הדין שניתן בהעדר המשיבים, תוך עריכת האיזון הראוי בין זכות המשיבים כי יהיה להם יומם בבית המשפט לבין זכותה של המבקשת לפיצוי בגין מחדלם של המשיבים.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבה, אין צו להוצאות.