רע"א 801/03 דוד דגה נ. מינהל מקרקעי ישראל

1.המבקש מחזיק בחלקת מקרקעין, ומנהל בה חנות. עוד בשנת 1997, ניתן כנגד המבקש פסק-דין בבית משפט השלום, המורה על פינויו מן החלקה ועל הריסת חנות. המבקש לא הגיש כתב הגנה ולא הוזמן לדיון שנקבע בבית המשפט. בשנת 2001 ביקש המשיב – מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל) - לבצע את פסק-הדין. עתירתו של המבקש לעיכוב ביצוע הפינוי ולביטול פסק-דין נדחתה. לאחר מכן, הגיש המבקש בקשה לתיקון טעות סופר לפי הוראת סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, בשל טעות שנפלה, לטענתו, במספר החלקה שנרשם בפסק הדין. בית המשפט נעתר לבקשה, ותיקן את פסק הדין כמבוקש. המינהל עתר לביטול ההחלטה, בטענה שאין המדובר בטעות-סופר, שכן שינוי מספר החלקה נעשה לאחר מתן פסק-הדין, בעקבות הליך פרצלציה שנעשה בחלקה. בית המשפט נענה לבקשה על סמך נימוקיו של המינהל, וביטל החלטתו בדבר תיקון פסק הדין. דא עקא, שעוד בטרם ניתנה החלטה זו, הגיש המבקש ערעור על פסק-דינו "המתוקן" של בית משפט השלום (כידוע, מקום בו תוקן פסק דין לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט, יחל מניין תקופת הערעור במועד מתן החלטת התיקון). המשיב עתר לדחייה או למחיקה של הערעור על הסף בשל איחור בהגשתו, אולם רשמת בית המשפט המחוזי דחתה את הבקשה בקבעה כי הגם שאין עסקינן בתיקון טעות סופר, הרי פסק-הדין תוקן לפי הוראת סעיף 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ומכוח היקש, כך קבעה כבוד הרשמת, יש לראות במועד תיקון הפגם כמועד הקובע לצורך הגשת ערעור על פסק הדין. התוצאה היא, כך קבעה הרשמת, כי הערעור הוגש במועד. על החלטה זו שלא לדחות את ההליך על הסף הגיש המשיב ערעור.

2.לאחר ש"תוקן" פסק הדין, הגיש המבקש לבית משפט השלום בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בהליך הערעור. המשיב התנגד לבקשה משני טעמים. האחד, כי לא נתן הסכמתו לתיקון פסק הדין. והאחר, כי לא נעשה הליך של תיקון פסק דין לפי סעיף 81 הנ"ל. בשל נימוקים אלה, דחה בית המשפט את בקשת העיכוב. במסגרת הליך הערעור בפני בית המשפט המחוזי, ועוד טרם שניתנה החלטת רשמת בית המשפט שלא לדחות את הערעור על הסף, עתר המשיב פעם נוספת לעיכוב ביצוע הליכי הפינוי. בית המשפט המחוזי נענה לבקשה, בנתון לכך שהמבקש יפקיד ערובה בסכום של 35,000 ש"ח. המבקש עתר להמרת הערובה בערבות של צד שלישי, אך בקשתו נדחתה. לאחר שנדחתה בקשת המשיב למחיקת הערעור על הסף, הגיש המבקש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע פסק הדין. הפעם הוא טען, כי יש בהחלטת הרשמת משום שינוי נסיבות. גם בפעם זו דחה בית המשפט את הבקשה. על החלטה זו באה בקשת רשות ערעור, שבפניי. בינתיים הוריתי על עיכוב הליכי הפינוי עד מתן החלטה אחרת.

המבקש חוזר על הטענות שטען בפני בית המשפט קמא, לפיהן יש בהחלטת הרשמת שלא לדחות את הערעור על הסף משום שינוי נסיבות, המצדיק את עיכוב הביצוע. הוא מוסיף וטוען כי הריסת החנות, שהיא מטה לחמו, תשית עליו נזק בלתי-הפיך.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה שהוגשה עליה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. בית המשפט קמא, בהחלטתו להתנות את עיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בהפקדת ערובה, ערך איזון ראוי בין עניינם של שני הצדדים. לא מצאתי לנכון להתערב בהסדר מידתי זה. כמו כן, לא השתכנעתי, כי שגה בית המשפט קמא בפוסקו כי לא חל שינוי נסיבות שיהא בכוחו להצדיק שינוייה של החלטה זו.

הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 10,000 ש"ח.