רע"א 8014/10 יצחק וולך נ. עמירון סיטי אל מימון והשקעות בע"מ

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בפתח תקווה (כב' השופטת א' שטמר ), בה מונה כמומחה מטעם בית המשפט כבוד הרב שלמה אישון, ראש מכון כת"ר לכלכלה על פי התורה.

2.

בתביעה שהגישה המשיבה נגד המבקש התעוררה שאלה לגבי תוקפו של היתר עסקא שנחתם בין הצדדים. הצדדים הגישו חוות דעת מומחים מטעמם בסוגיה. המבקש הגיש שלוש חוות דעת, והמשיבה הגישה ארבע חוות דעת.

3.

ביום 15.5.2008 קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט המחוזי להימנע מחקירת המצהירים, וניתן תוקף של החלטה להסכמה זו:

"שקלנו את הצעת בית המשפט, לפיה כל חוות הדעת שהוגשו מטעם שני הצדדים בעניין 'היתר עסקא' תוגשנה ללא חקירת נותני חוות הדעת, באופן שאיש מאיתנו אינו מסכים לחוות הדעת המוגשות מטעם רעהו, וזאת למרות היעדר החקירה. בית המשפט ישקול אם יש צורך במינוי מומחה מטעמו לשאלה זו. אנו מודיעים כי אנו עומדים על חוות הדעת מטעמנו באופן שחוות הדעת של המומחה של בית המשפט לא תחייב אותנו. אם נתבקש, נגיש רשימה של אנשים שלדעתנו יכולים להיות נותני חוות דעת. אם ימונה מומחה, אני מסכימים שתימסרנה לו כל חוות הדעת בתיק זה וכל כתבי בית דין ככל שמי מן הצדדים יראה בכך צורך. אם יסבור מי מן הצדדים או המומחה שיש צורך בהבהרה נוספת, יזומנו הצדדים לישיבה אצל אותו מומחה".

4.

בהחלטה מאותו יום, 15.5.2008, הורה בית המשפט לצדדים להעביר רשימה של עד 5 מומחים שמביניהם הם מציעים למנות מומחה מטעם בית המשפט. לאחר שמסרו הצדדים את רשימותיהם, החליט בית המשפט ביום 17.5.2010 למנות כמומחה את ד"ר יובל סיני מהמכללה האקדמית בנתניה, שלא הופיע כמועמד ברשימות הצדדים. בהחלטה נקבע, כי ד"ר סיני רשאי לקבוע מי יתן את חוות הדעת מטעם המרכז ליישומי משפט עברי. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 5037/10).

5.

ד"ר סיני פנה לבית המשפט וביקש לצרף אליו למלאכת כתיבת חוות הדעת את הרב עו"ד יוסף שרעבי. כתוצאה מפניה זו התברר כי המשיבה עמדה בקשר עם הרב שרעבי בקשר לתביעתה. על כן, הודיע ד"ר סיני לבית המשפט כי הוא ממליץ על מינוי אחד מארבעה מומחים במקומו, וביניהם הרב ד"ר רצון ערוסי והרב אישון. המבקש הודיע כי הוא מסכים למינוי הרב ערוסי, אך בשל קשריו עם מנהל המשיבה, סירב הרב ערוסי לקבל על עצמו את התפקיד. בהתאם להנחיית בית המשפט המחוזי התייחס המבקש לאפשרות שימונה אחד מיתר המועמדים שהציע ד"ר סיני והודיע, כי הוא מתנגד למינוי מי מהם כמומחה בתיק זה, כיוון שאף אחד מהם אינו, לשיטת המבקש, מומחה בר סמכא או גדול בתורה.

6.

ביום 30.9.2010 החליט בית המשפט למנות את כבוד הרב אישון כמומחה מטעמו. בעקבות החלטה זו הגישה המשיבה בקשה למחוק את רע"א 5037/10 על הסף. בהחלטתי מיום 19.10.2010 קיבלתי את בקשת המחיקה, משום שמינויו של ד"ר סיני, עליו ביקש המבקש לערער, ירד מן הפרק. בקשת רשות הערעור שבפניי עתה נסובה על ההחלטה למנות את כבוד הרב אישון כמומחה מטעם בית המשפט.

7.

טענתו העיקרית של המבקש היא, כי הרב אישון אינו מומחה בר סמכא בדיני ריבית בכלל ובסוגיה הספציפית של היתר עסקא בפרט. המבקש מדגיש, כי הוא משתייך לציבור המקפיד על המצוות – קלה כחמורה. על כן נטען, כי אין טעם במינוי מומחה שיכול להימנות עם הפוסקים המקלים, שהרי המבקש לא הכחיש קיומם של פוסקים כאלה וקיומה של עמדתם, השונה מעמדתו. לטענתו, רק אם ימונה מומחה לדין העברי המשתייך לזרם המקפיד בענייני ריבית, נדע אם צדק המבקש בטענתו, כי לפי הפוסקים המקפידים חל בנדון איסור ריבית. המבקש טוען, כי בעקבות המינוי נוצר מצב שקולו של מחנה הפוסקים לו הוא מציית כלל לא ישמע בבית המשפט.

8.

דין הבקשה להידחות. כלל ידוע הוא, כי " לבית המשפט המחוזי שיקול דעת רחב להחליט כיצד יברר את המחלוקת שבפניו, מבחינת סדרי הדיון ומהלך שמיעת הראיות וכלל נקוט הוא בידנו כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעת זה הנתון לערכאה הדיונית, אפילו נראה כי ראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת, להוציא מקרים חריגים בהם החלטת הערכאה הדיונית מנוגדת לדין או גורמת עיוות דין לאחד הצדדים" (רע"א 2148/09 עיריית גבעתיים נ' ד"ר יצחק חיוטין (לא פורסם, 6.4.2009)). קביעת זהותו של מומחה מטעם בית המשפט מנויה על סוג ההחלטות בהן לא תתערב ערכאת הערעור, בדרך כלל. המקרה דנן אינו נופל בגדרם של המקרים החריגים בהם תתערב ערכאת הערעור בהחלטות הנוגעות לניהול ההליך. מטעם זה בלבד דין הבקשה להידחות.

9.

אין ממש בטענה, כי מינוי מומחה שאינו נמנה, לטענת המבקש, על הזרם "המקפיד" עליו נמנה המבקש, יוביל לכך שקולו של מחנה הפוסקים לו הוא מציית לא ישמע. בפני בית המשפט מונחות שלוש חוות דעת מטעם המבקש, של פוסקים שבחר בעצמו. הצדדים הודיעו, בפרוטוקול הדיון מיום 15.5.2008, כי הם עומדים על חוות הדעת מטעמם באופן שחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט לא תחייב אותם. לא ניתן לומר, אם כן, שקולו של זרם הפוסקים המקובל על המבקש לא יישמע. בין כך ובין כך אין הצדקה להתערב בכגון דא, וטענות הצדדים שמורות להם במידת הצורך לשלב הערעור, אם יהיה.

10.

כאמור, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.