רע"א 8023/20 אריה בן ארי נ. בנק המזרחי טפחות בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 16.11.2020 בע"ר 35689-11-20 (השופט א' יעקב

– שופט עמית ), שבגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת רשמת בית משפט המחוזי מרכז-לוד מיום 16.8.2020 ברע"א 20674-08-20 (הרשמת ש' גלר ), שבמסגרתה נדחתה בקשת המבקש לפטור מאגרה.

לאחר שעיינתי בטענות המבקש, בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ובהחלטת רשמת בית המשפט המחוזי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות, וזאת בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. עיקר טענות המבקש מופנות נגד החלטת הרשמת גופה, הקשורות במספר הליכים שהתנהלו גם לפני בית משפט זה (רע"א 3180/13 בן ארי נ' בנק המזרחי-טפחות בע"מ (6.6.2013); רע"א 4057/14 בן-ארי נ' בנק המזרחי-טפחות בע"מ (11.6.2014); רע"א 4198/14 בן-ארי נ' בנק המזרחי-טפחות בע"מ (16.6.2014); רע"א 1109/15 בן-ארי נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ (27.4.2015); רע"א 5662/20 בן ארי נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ (9.9.2020) . דא עקא, שפסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתן על יסוד הקביעה כי הלכה למעשה ביקש המבקש לערער על החלטה שהפכה חלוטה, ומכאן שערעורו נדחה מאחר שלא עמד במסגרת הזמנים הקבועה בדין. החלטה זו לא מעוררת שאלה משפטית החורגת מגדרי העניין הנדון, וגם לא מצאתי כי היא מעוררת חשש לעיוות דין.

לא זו אף זו. אך לאחרונה עמדתי על כך שהמבקש שב ופונה לבית משפט זה בטענות שונות, שרובן ככולן נוגעות לאותה מסכת עובדתית, הקשורה בענייניו מול המשיב (רע"א 6527/20 בן ארי נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ (21.9.2020)). על אף שכאמור, ענייננו כאן אינו קשור במישרין למערכת היחסים שבין המבקש למשיב, דברים שכתבתי בהחלטה זו האחרונה נכונים גם עתה – פניותיו החוזרות של המבקש מבזבזות את זמנו היקר של בית המשפט, זמן שצריך להקדיש למתדיינים כולם, ויש בהן משום ניצול לרעה של הליכי משפט.

אשר על כן, הבקשה נדחית; ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע, והיא נמחקת בזאת.

המבקש יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,000 ₪.