פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8039/19
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשות:
1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה - איגוד עובדי התחבורה
2. נציגות העובדים בחברת אל-על נתיבי
אויר לישראל בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. מדינת ישראל - משרד האוצר
2. אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 4.11.2019 בת"א 54690-03-15 ות"א.
30643-08-14 שניתנה על ידי כבוד השופט א' פורג
בשם המבקשת 1:
עו"ד קרן קלפר
בשם המבקשת 2:
עו"ד רמי אריה
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 4.11.2019 בת"א 54690-03-15 ובת"א 30643-08-14 (השופט א' פורג ), בגדרה הורה בית המשפט על מחיקת מספר סעיפים מכתב ההגנה שהוגש על-ידי המבקשות, הסתדרות העובדים הכללית החדשה ונציגות העובדים בחברת אל-על.
2.
יסודן של התביעות דנן בכספים ששילמה המשיבה 1 (להלן: המדינה ) במסגרת הליך הפרטת החזקותיה במשיבה 2 (להלן:
אל-על ), שהתרחש בשנת 2003. כחלק מהליך זה, התחייבה המדינה לכסות גירעון שנוצר בקופה לפיצויי העובדים. לטענת המדינה, הכספים ששילמה בגין התחייבות זו עלו בשיעורם על הסכום שבו היתה חייבת, והיא תובעת את השבת הסכום העודף.
3.
מלכתחילה, הוגשו התביעות נגד אל-על בלבד. ביום 1.5.2016 הגישו המבקשות בקשה להצטרף להליכים כנתבעות. בבקשה נטען, כי הנציגות מייצגת את עובדי אל-על, "אשר הם הנפגעים העיקריים מהתביעות דנן" . הנציגות היתה הצלע השלישית בהסכמים שביסוד התביעות, שבהם "הוגדרה באופן ברור זכאות הנציגות בכספים והשליטה שלה בכספים" . לפיכך גרסו המבקשות, כי נוכחותן נדרשת להכרעה בשאלות הכרוכות בתביעות וכי יש להורות על צירופן. כמו כן נטען, כי יש להעביר את ההתדיינות לבית הדין לעבודה, אשר לו מוקנית הסמכות הייחודית לדון בשאלות שמעוררות התביעות.
4.
המדינה ואל-על התנגדו לבקשת ההצטרפות, וביום 13.7.2016 התקיים דיון, שבו נשמעו טענות הצדדים. בתום הדיון, הציע בית המשפט לצדדים את ההצעה דלהלן: "נציגות העובדים וההסתדרות יצורפו כנתבע פורמלי להליכים. הנציגות וההסתדרות יהיו רשאים להעלות טענות לעניין תביעות המדינה להשבת כספים, אך לא יהיו רשאים לבקש הכרעה בשאלות המתעוררות במערכת היחסים בינם לבין אל-על ביחס לשימושים המותרים בכספים. כן לא תוגש בקשה מטעם נציגות העובדים וההסתדרות להעברת הדיון לבית הדין לעבודה" . לצדדים ניתנה שהות בת 10 ימים להודיע אם הם מסכימים להצעת בית המשפט, "וזאת מבלי להוסיף תנאים או סייגים" . המדינה ואל-על קיבלו את ההצעה; המבקשות הודיעו על הסכמתן, אך ציינו כי "מבוקש בזאת להבהיר, בהתאם להצעת בית המשפט הנכבד, כי השאלות המתעוררות במערכת היחסים בין [אל-על] לבין המבקשות, לרבות, אך לא רק 'השימושים', אלא כל הזכויות בכספים , ידונו בבית הדין לעבודה" . אל-על התנגדה להודעה בציינה, כי בהצעה נאמר שטענות העובדים לזכאות בכספים לא ידונו במסגרת התביעות דנן, וכי מקומן בתביעה אחרת. לא נקבע ולא הוצע, כי מקומה של תביעה זו יהיה בבית הדין לעבודה. ביום 1.8.2016 ניתן תוקף של החלטה להצעת בית המשפט. צוין, כי "בכל הנוגע להבהרות שביקשה נציגות העובדים והסתדרות העובדים הכללית [...] ככל שהן חורגות מההצעה (כגון ביחס לשאלה מהי הערכאה המוסמכת שתדון בסכסוכים שאינם נושא התובענה שלפני) הרי שממילא אין באפשרותי להענות להן" . בית המשפט ראה את הסכמתן של המבקשות כהסכמה בלתי מותנית להצעתו, והתיר להן שהות קצרה למסור הודעה אם זהו אינו מצב הדברים. הודעה כאמור לא נמסרה.
5.
המבקשות צורפו להליכים והגישו כתב הגנה, שבמסגרתו טענו, בין היתר, כי רווחים ועודפים שנצברו בקופת הפיצויים שייכים לנציגות ונתונים לשליטתה, וכי כל פעולה בכספים דורשת את אישור הנציגות. בעקבות זאת, הגישה אל-על בקשה למחיקת טענות אלו מכתב ההגנה, שכן לעמדתה הן חורגות מהמסגרת הדיונית שהוגדרה בהצעת בית המשפט. ביום 4.11.2019 נעתר בית המשפט לבקשה ברובה, והורה על מחיקת מספר סעיפים מכתב ההגנה של המבקשות. נקבע, כי סוגיית הזכויות של המבקשות בכספים אינה חלק מהתביעות דנן, וההתייחסות אליה חורגת מהמסגרת הדיונית שנקבעה לתיק.
6.
מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפנַי, בגדרה טוענות המבקשות כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהורה על מחיקת הסעיפים. לטענתן, המסגרת הדיונית שנקבעה אינה מונעת מהן לטעון טענות בדבר זכאות העובדים לכספים. כל שנקבע הוא, שהטענות לא ידרשו הכרעה במחלוקות בין המבקשות, לבין אל-על, ביחס לשימושים המותרים בכספים. המבקשות גורסות, כי על מנת להכריע בשאלה האם המדינה זכאית להשבת כספים, "יש לבחון [...] מי זכאי לכספים אלו? מי שולט בהם? אילו שימושים יש לעשות בכספים אלו? ". לעמדתן, מחיקת הסעיפים תמנע מהן להציג את התמונה המלאה, ותוביל לכך שבית המשפט יאלץ להכריע על בסיס תמונת מצב מעוותת של המצב.
7.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתשובה. עיקר עניינם של הסעיפים שנמחקו הוא במחלוקות משפטיות במישור היחסים שבין המבקשות, לבין אל-על. המבקשות אינן מסבירות כיצד ומדוע טענותיהן לגבי זכויותיהן ו'שליטתן' בכספים שבקופת הפיצויים משליכות על טענות המדינה בתביעות ועל זכותה להשבת הכספים שלכאורה הופקדו בעודף. כל שנטען הוא, שהסעיפים "מדברים בעד עצמם" כטענת הגנה לתביעת המדינה; בטענה כללית זו – לא ניתן להסתפק. לא שוכנעתי אפוא, כי דחיית הבקשה עלולה לגרום נזק של ממש למבקשות, או להוביל לניהול הליך מיותר או בדרך שגויה, באופן המצדיק מתן רשות ערעור (ראו: סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).
8.
אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית.
משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ט' באדר התש"פ (5.3.2020).
ש ו פ ט