רע"א 8051/15 פלוני נ. שירותי בריאות כללית

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 2.9.2015, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים להגיש חוות דעת רפואית נוספת מטעמם.

2.

המבקשים (התובעים בהליך העיקרי) הגישו תביעה נגד המשיבות בטענה כי בשל התרשלותן נולד המבקש 1 כשהוא סובל מתסמונת גנטית הבאה לידי ביטוי באנומליה קשה של איברי המין. המבקשים צרפו לכתב התביעה חוות דעת של מומחה ברפואת ילדים ובגנטיקה. כשנה לאחר הגשת התביעה, ביקשו המבקשים לצרף לה חוות דעת רפואית נוספת בתחום רפואת נשים ומיילדות ובקשתם זו התקבלה. במועד שבו ניתנה ההחלטה הנזכרת, הגישו המבקשים בקשה להגשת חוות דעת נוספת, והפעם בתחום האורולוגי. המשיבות השאירו את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

3.

בהחלטתו מיום 2.9.2015 דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשים להגשת חוות דעת בתחום האורולוגי. בית משפט ציין כי בעבר כבר הביע את עמדתו כי "הגשת חוות דעת ותגובות ללא הגבלה ושלא במועדים הנקובים" מהווה נוהג פסול, וכי הקפדה על סדרי דין תקינים נדרשת לשם "מניעת אנדרלמוסיה ולצורך מתן הזדמנות שווה לצדדים". בית משפט קמא לא שלל כי ייתכנו נסיבות בהן יהיה צורך לאפשר לבעל דין לחרוג מהמסלול הרגיל הקבוע לעניין הגשת חוות הדעת, אך על אותו בעל דין להצביע על נימוק ראוי לכך. באשר לבקשת המבקשים נקבע, כי אין בה כדי לחדש מעבר לאמור בחוות הדעת של המומחה בתחומי רפואת הילדים והגנטיקה ועל כן דחיית הבקשה לא תגרום למבקשים כל נזק. בית משפט קמא הביע חשש כי התרת הגשת חוות הדעת תגרור "התפלמסות מיותרת" שתאלץ את הצדדים ואת בית המשפט להידרש לסוגיות שכבר הובהרו בכתב התביעה ובחוות הדעת מטעם המבקשים. לבסוף עמד בית משפט על כך שהבקשה להגשת חוות הדעת בתחום האורולוגי הוגשה ללא כל נימוק או הסבר באשר לצורך בחוות הדעת, מדוע הצורך התעורר רק עתה, וללא תצהיר.

4.

כלפי החלטה זו של בית משפט קמא הוגשה הבקשה דנא. בבקשה נטען, כי המבקשים פנו לבית המשפט בבקשה להגיש חוות דעת בתחום האורולוגי לאחר שמומחה מטעם המשיבות בתחום זה הביע בחוות דעתו תמיהה על כך שהמומחה מטעם המבקשים בתחום רפואת הילדים הוא זה שחיווה דעה באשר לנכותו האורולוגית של המבקש 1. לטענת המבקשים בנסיבות אלה עלול להיגרם להם נזק של ממש אם לא יתאפשר להם להגיש חוות דעת מטעמם בתחום האורולוגי. עוד טוענים המבקשים כי בירור התביעה נמצא בראשיתו כך שאין בבקשתן כדי להכביד על ההליך וכן שהמשיבות-נתבעות אף לא מתנגדות לבקשה.

בתגובתן לבקשה הודיעו המשיבות כי הן משאירות את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט ( בדומה לעמדתן בבית משפט קמא).

דיון והכרעה

6.

לאחר העיון באתי לכלל מסקנה כי יש מקום לקבל את הבקשה. דומה כי שני נימוקים מרכזיים עמדו ביסוד החלטת בית משפט קמא: היעדר צורך בחוות הדעת ושמירה על ניהול ההליך על-פי הכללים. אכן, בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 נקבעה מתכונת מסוימת באשר להגשת חוות דעת מטעם בעלי הדין, אך באותן תקנות גם הוסמך בית המשפט להתיר לצדדים לחרוג מאותם כללים, ובפסיקה נמנו שיקולים שונים שיש להביא בחשבון כאשר אחד מבעלי הדין מבקש לחרוג מן הכללים שנקבעו בתקנות באשר למועדי הגשות חוות דעת. בענייננו, בית משפט קמא סבר כי לא מתקיימים תנאים המצדיקים חריגה מן הכללים, בין היתר, מאחר שחוות הדעת אינה טומנת בחובה שינוי משמעותי לעומת חוות דעת קודמת שהוגשה בתיק ומחשש שהוספת חוות הדעת עלולה לסרבל ולהאריך את ההליך שלא לצורך. בפסיקה הובעה העמדה, כי אף אם צדדים מבקשים להגיש חוות דעת במועד מאוחר יותר כחלק מניסיון "שיפור תביעתם" אין בהכרח לראות בכך דבר פסול מניה וביה, כמאמרו של המשנה לנשיאה א' ריבלין :

"בעלי דין חותרים כל העת, וללא לאות, לשפר את בסיס תביעתם, ולא בהכרח יש בכך פסול – להיפך. מקצה שיפורים עשוי להיות ראוי ולגיטימי – הוא עשוי להביא לשיפור ההליך – ועשוי להיות בלתי-ראוי ובלתי-לגיטימי. המדיניות הליברלית הנוהגת ביחס לתיקון כתבי טענות היא עדות לכך ששינוי המגלם בתוכו גם שיפור עשוי להיתפס כמוצדק, כאשר בסופו של יום האיזון הוא בין שיקולים מתחרים ובכללם תום-ליבו של מבקש התיקון, האינטרס בדבר בירור השאלות האמיתיות שבמחלוקת והצורך בשמירה על יעילות הדיון ועל ניהול מושכל של ההליך. כך בכלל, וכך גם בכל הנוגע לתיקון כתב תביעה המתבטא בצירוף חוות-דעת רפואית" (רע"א 10307/06 לופז נ' מדינת ישראל (11.3.2007)).

בענייננו, המבקשים הסבירו כי בקשתם להגשת חוות הדעת בתחום האורולוגי באה על רקע האמור בחוות דעתו של מומחה בתחום זה מטעם המשיבות ביחס ליכולתו של המומחה בתחום רפואת הילדים והגנטיקה להעריך את נזקו של המבקש 1. בנסיבות אלה ניתן להבין את הרקע לכך שבקשת המבקשים הוגשה בשלב זה, וניתן גם להניח שיש בכך כדי לסייע בבירור השאלות האמיתיות שבמחלוקת, קרי, נזקו של המבקש 1. כך, בין היתר, עשוי להיחסך הדיון בשאלה אם מומחה בתחום רפואת הילדים והגנטיקה יכול להעריך את נזקו האורולוגי של המבקש 1, כפי שנטען על-ידי המומחה מטעם המשיבות. כמו כן, נוכח עמדת המשיבות, אשר הותירו את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט, ושבו על עמדה זו גם במסגרת ההליך דנא, ונוכח האמור בבקשה ביחס לשלב שבו נמצא ההליך, נראה כי היעתרות לבקשה לא תפגע, ולמצער לא באופן משמעותי, ביעילות הדיון או תביא להארכת משך בירור התביעה. אכן, אין הסכמת הצד שכנגד בגדר חזות הכול, ולבית המשפט הסמכות והחובה שלא לאמץ הסכמות דיוניות כאשר יש בהן כדי לפגוע ביכולתו לנהל את ההליך או באינטרסים מערכתיים, אך בכל מקרה יש להביאה בחשבון וליתן לה משקל מתאים. אוסיף, כי מדובר בעניינו של קטין, וגם אם ניתן היה לנהוג ביתר יעילות (ואיני קובע זאת), יש להישמר שלא תיחסם דרכו להוכיח טענותיו, כאשר, מטבע הדברים, עניינו מנוהל על-ידי אחרים ואין לו שליטה על הנעשה, בעוד שהוא יהיה מי שיישא בתוצאות.

בנסיבות אלה, דין הבקשה להתקבל. אין צו להוצאות.