רע"א 8056/01 החברה הארצית לביגוד והנעלה לעובדים בע"מ נ. אפנת רן לי בע"מ

1.בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' זפט) נתן לבקשת המבקשת, במעמד צד אחד , צו מניעה ארעי וצו למינוי כונס נכסים ולתפיסת סחורות, נגד המשיבים.

הבקשה נקבעה לדיון במעמד שני הצדדים. במעמד זה, על פי המלצת בית המשפט, חזרה בה המבקשת מן הבקשה לצו ארעי ובית המשפט מחק את הבקשה, אלא שבעשותו כן, הוסיף בית המשפט וקבע כי היתה מצד המבקשת השמטת עובדה ביודעין שהינה מעשה מובהק של חוסר תום לב שנועד לשפר את הסיכוי לקבל צו במעמד צד אחד וכי "בדיון במעמד הצדדים, לאחר שהועמדה על חומרת המעשים, קיבלה המבקשת את עצת בית המשפט וחזרה מהבקשה". בנסיבות אלה קבע בית המשפט, כי "כאשר הוצא צו דרסטי ביותר במעמד צד אחד על יסוד העלמת עובדה רלבנטית ביותר ו"שיפוץ" שמה של המבקשת, מן הראוי להשית על המבקשת הוצאות ממשיות, ולהורות על חילוט הערבות". לפיכך, הורה בית המשפט על מחיקת הבקשה, על חיוב המבקשת בהוצאות בסכום של 25,000 ש"ח ועל חילוט הערבות למימוש החיוב בהוצאות.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות ערעור זו.

2.טוענת המבקשת, כי חזרתה בה מן הבקשה נעשתה "תוך הפעלת לחץ כבד ובלתי הוגן" מצד בית המשפט. עוד טוענת היא, כי לגופו של עניין, לוקה ההחלטה בטעויות עובדתיות ומשפטיות באשר לקביעות המתייחסות לחוסר תום לב מצידה. לפיכך, מבקשת היא לאפשר לה לחזור בה ממשיכת בקשתה לצו ארעי ולמינוי כונס נכסים, לבטל את ההחלטה בדבר מחיקת הבקשה, החיוב בהוצאות וחילוט הערבות. כן מבקשת היא שבית משפט זה ידון לגופו של עניין ויקבע את זכותה לצווים ארעיים כנטען על ידה. לחילופין, מתבקש בית המשפט להחזיר את הדיון בבקשה לבית המשפט המחוזי.

3.המשוכה הראשונה שעל המבקשת לעבור היא קבלת רשות ערעור. לא נראה כי הבקשה מקימה עילה ומעלה טעמים המצדיקים מתן רשות ערעור, על פי הכללים הנקוטים בידינו. די בכך כדי לדחות את הבקשה, אלא שמוצאת אני להתייחס לטענות האחרות של המבקשת, שהראשונה בהן היא החזרה ממשיכת הבקשה בבית המשפט המחוזי. הטעם לבקשה זו הוא "לחץ כבד ובלתי הוגן" שהופעל - על פי הטענה - על ידי בית המשפט. טענה זו קשה היא מכמה בחינות: ראשית , המבקשת היתה מיוצגת על ידי עורך דין ויש להניח ששקל את צעדיו לפי מיטב האינטרסים של מרשתו, בטרם משך את הבקשה. שנית , הפרטיכל עצמו אינו מעיד על לחץ או על טרוניה מצד עורך הדין בהקשר זה. שלישית , אכן עולה מן ההחלטה עצמה שהשופט קמא הטיח דברים קשים במבקשת בעטיים המליץ בפניה שתחזור בה מן הבקשה ובכך הביע הוא עמדה לגבי התנהגותה אלא שבין אם היה מקום שיעשה כן במסגרת החלטה למחיקת הבקשה ובין אם לאו, לא נראה לי כי יש בדברים אלה משום לחץ. יש בהם הכוונה של המבקשת לחזור בה מבקשה שהשופט סבר כי על פי החומר שלפניו ולאחר דיון במעמד שני הצדדים, אין לה סיכוי. רביעית , אם רצתה המבקשת להעלות ברצינות טענה של לחץ, היה עליה לתת פרטים באשר למהותו ולגַבּות את הדברים בתצהיר ולא להעלות טענה כוללנית וסתמית כאמור. חמישית , גם אם סבורה המבקשת כי היתה נתונה ללחץ - וספק אם טענה כזו בנסיבות כאלה יכולה להביא לביטול הסכמה - הרי שהמקום הנכון להגיש בקשה לחזרה ממשיכת בקשתה, הוא בית המשפט המחוזי ולא בית משפט זה. שישית , גם אם היה מקום להגיש בקשה לבטל את ההחלטה ולדון מחדש בבקשה לצו ארעי כאילו לא נמשכה, אין לעשות זאת בבית משפט זה כערכאה ראשונה. המקום הראוי לכך הוא בית המשפט המחוזי.

5.למעלה מן הדרוש אוסיף, כי לעניין צווים ארעיים, ניתן לחזור ולהגיש בקשות לצווים כאלה במהלך משפט גם כאשר בקשה קודמת, נדחתה. החלטה במסגרת הליך לצו ביניים, אגב מחיקת הבקשה לבקשת המבקשת, איננה מהווה לכאורה מעשה בית דין והאמור בה אינו צריך להשליך על התביעה עצמה שתתברר ותוכרע על פי מה שיוכח במהלכה.

6.נושא ההוצאות אינו עילה למתן רשות ערעור לערכאה נוספת, גם כאשר הן על הצד הגבוה וגם אם חולטה ערבות שניתנה באותו עניין על ידי המבקשת כתנאי להוצאת הצו הארעי במעמד צד אחר, לצורך גבייתן.

אשר על כן, הבקשה נדחית ללא הזמנת תשובה ולפיכך, ללא צו להוצאות.