רע"א 8070/00 כוכבה ארקין נ. נחמן דברת , עו"ד

המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להטיל עיקול על נכסים הרשומים על שמם, ובפני בקשתם לפטור מהפקדת ערבון. החלטתי לדחות את הבקשה מנימוקים אלו:

1.הבקשה והתצהיר המצורף לה אינם מגלים את מלוא הפרטים הדרושים לגבי המבקשים. הכנסות המבקשים מצויינות בבקשה ובתצהיר בלא פירוש הסכומים המדוייקים, ובעיקר ללא כל אסמכתא. לא צורפו דפי חשבון בנק או ראיות חיצוניות כלשהן המעידות על מצבם של המבקשים. לא נאמר דבר באשר לחסכונות או נכסים כספיים כלשהם שברשותם. המבקשים אף נמנעו מלהתייחס ללי רכב שבבעלותם. בהתחשב ברמת חייהם סביר להניח כי הם מחזיקים במכוניות בעלות ערך, אשר עשויות לשמש להשגת ערבון.

לגבי המשיבה 3 לא הוצגו נתונים כלשהם, כגון מאזן החברה, דו"חות למס הכנסה וכו', ולא ניתנו פרטים באשר לבעלי עניין אחרים בחברה ויכולתם שלהם לעמוד בחובת הפקדת הערבון (ראו לעניין זה: בש"א 505/89, ע"א 794/89, דנאר בע"מ נגד בנק הפועלים בע"מ, תקדין עליון 90 (1) 173).

חסרים כגון אלו, הפוגמים בכל בקשה לפטור מערבון, חשיבותם רבה בעיקר בבקשה שבפני. שכן אין מחלוקת כי המבקשים כאן הם בעלי נכסים ובעבר היו בעלי אמצעים, כלשון בא כוחם: "אין המדובר במבקשים הם דלי אמצעים באופן קבוע ורצוף אלא בכאלה אשר קשיי הנזילות היכו בהם במועד הגרוע ביותר מבחינתם ... בו נזקקים הם לכספים על מנת לנהל את ההליכים המשפטיים להגנה על זכויותיהם...." הודאה כזו מגבירה במיוחד את נטל הגילוי הרובץ על המשיבים, שכן כמי שידם היתה משגרת בעבר, קרוב לוודאי עלה בידם לחסוך כסף ולצבור נכסים. המבקשים חייבים היו לפרט במדויק את כל הכנסותיהם, הוצאותיהם ונכסיהם, הן של היחידים והן של החברה, אך הם לא עמדו בנטל זה.

2.אף אם אקבל כנכונות את כל טענותיהם של המבקשים, אינני סבורה שנכון יהיה לפטרם מהפקת ערבון, בהתחשב בנכסים המצויים ברשותם. בבקשת הפטור ובתצהיר מונים המבקשים את נכסי המקרקעים שבבעלותם, הכוללים מספר דירות מגורים במקומות שונים בארץ ומגרשו, מסבירים מדוע רובם אינם מניבים פירות. מבלי להיכנס לפרטי הדברים, נראה לי כי גירסתם של המבקשים עצמם מחייבת דחיית הבקשה. שכן חשיבותם של נכסי הנדל"ן שבבעלות המקרקעין, (כמו גם כלי רכב או נכסים אחרים) היא באפשרות להשתמש בהם לגיוס הערבון, בין על ידי מכירתם ובין על ידי שימוש בהם כבטוחה. המבקשים אינם מתייחסים כלל לאפשרות זו, אשר על פני הדברים נראה שאין מניעה לממשה לגביהם.

ככלל, חובת הפקדת הערבון אינה חלה רק על מי שהסכום הנדרש מצוי בחשבון העו"ש שלו והפקדתו בבית המשפט לא תגרום לו לחסרון כיס כלשהו. רוב רובם של המדיינים בבית המשפט אינם בעלי אפשרויות כאלה. החובה להפקיד ערבון להבטחת הצאות הצד שכנגד כוללת בחובה גם חובה לנקוט בכל הצעדים הדרושים לשם כך, כולל נטילת הלוואות מגורמים שונים, מימוש נכסים, וכיוצא בזה על פי הצורך (ראו, באנלוגיה בין תשלום אגרה להפקדת ערבון, בש"א 220/88, גדעון שרייר נגד שולמית נקש ואח', תקדין עליון 88 (3) 156). רק בעל דין המראה כי על אף מאמציו אין הוא מסוגל לעמוד בנטל כספי, (וכן מוכיח קיום התנאים הנוספים הנדרשים, כאמור בבש"א 329/90, אברך נגד גרוגר ואח', פ"ד מד (2) 383), זכאי לפטור.

מן הבקשה שבפני נראה כי המבקשים לא עשו מאמץ כלשהו כדי להשיג את הסכום הנדרש, וכי המאמץ הנדרש אינו חורג מאפשרויותיהם.

לאור האמור החלטתי לדחות את הבקשה. הערבון יופקד תוך שלושים יום מהמצאת החלטה זו.