רע"א 8076/99 לילה פאהום נ. ווקף אל גאמע אל אביד

שני הצדדים, ווקף אל גאמע אל אביד (להלן: הווקף) ולילה פאהום ואח' (להלן: פאהום) הגישו בקשות רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור הווקף בקבעו כי "לא חל מעשה בית דין כלפי הווקף לא מכוח השתק עילה ולא מכוח השתק פלוגתא וכי התיק יוחזר לבית משפט קמא על מנת שתינתן למשיבים (פאהום) הזדמנות להוכיח את טענתם כי הנם דיירים מוגנים בנכס וזאת על פי סדרי הדין הרגילים.

הווקף סבור כי קבלת הערעור משמעותה אמורה היתה להיות פסק-דין פינוי כנגד פאהום ולא החזרת העניין לערכאה הראשונה ואילו פאהום סבורים כי היה על בית המשפט המחוזי לדחות את הערעור ולקבוע כי אכן היה מעשה בית-דין כנגד הווקף כפי שקבע בית משפט השלום בפסק-דינו אותו יש להשאיר על כנו.

אכן, שאלת מעשה בית-דין היתה השאלה המרכזית סביבה סבו פסקי-הדין של הערכאות הקודמות. מהותו משמעותו ותחומיו של מעשה בית דין בין כהשתק פלוגתא, בין כהשתק עילה נקבעו בפסיקה עניפה ואין המקרה שלפנינו מצריך קביעת הלכה או חידוש הלכה. יישום ההלכה על נסיבותיו המיוחדות של המקרה נעשה בערכאות הקודמות שלא היו תמימות דעים ושתוצאתן היא החזרת הדיון לבית משפט השלום לברור התביעה לגופה.

במצב זה, אין מקום ליתן רשות ערעור לאף אחד מהצדדים בשתי הבקשות. יתכבדו הצדדים וינהלו את המשפט ביניהם לגופו ומשינתן פסק-דין על ידי הערכאה הראשונה ודעתו של מאן דהוא לא תהיה נוחה מכך והוא יחזור ויגיע עד להגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, יוכל הוא להעלות בבקשתו גם טענת מעשה בית דין ובית משפט זה יבדוק באותו שלב אם יש מקום ליתן רשות ערעור. בשלב זה אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי שהחזיר את הדיון לבית משפט השלום.

הבקשות נדחות ללא צו להוצאות.