רע"א 8095/03 גילאל אורנשטיין בע"מ נ. אמנון שבתאי

המבקשים הגישו לבית-משפט השלום ברחובות תביעה כספית, בסכום של 127,410 ש"ח, בסדר דין מקוצר כנגד המשיבים בגין הלוואה שלטענתם לא הוחזרה להם. המשיבים הגישו בקשת רשות להתגונן. רשמת בית-משפט השלום ברחובות החליטה ליתן רשות להתגונן לגבי סכום של 20,000 דולר, ואילו לגבי היתרה – סכום של 14,000 ש"ח – בקשת הרשות להתגונן נדחתה.

על החלטת הרשמת ערערו המבקשים לבית-משפט השלום. בית-משפט השלום (השופט יחזקאל קינר) קיבל את הערעור במובן זה, שניתנה רשות להתגונן לגבי הסכום של 20,000 דולר בתוספת מע"מ אך בכפוף לכך, שהמשיבים יפקידו בקופת בית-המשפט סכום של 100,000 ש"ח, ואם לא יעשו כן, תידחה בקשת הרשות להתגונן (להלן: פסק-הדין).

על פסק-הדין ערערו המשיבים לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. כמו-כן, הגישו לבית-משפט השלום ברחובות בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין, שנדחתה. או-אז, ביום 20.7.03, עתרו המשיבים לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין. בית-המשפט המחוזי (השופט יהודה זפט) קיבל את הבקשה לעיכוב ביצוע.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה עיקר טענת המבקשים הוא, כי סיכויי המשיבים להצליח בערעור קטנים וכי המשיבים לא הצביעו על נזק בלתי הפיך שנגרם להם, המצדיק את עיכוב ביצועו של פסק-הדין.

החלטתי לדחות את הבקשה.

עניינם של המבקשים נדון בפני שתי ערכאות. הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה, והמבקשים לא הצביעו על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי.

מעבר לדרוש יוער, כי הכלל הוא, כי פסק-דין מחייב מיום שימועו וכי הזוכה זכאי לתבוע את ביצועו המיידי גם אם המפסיד הגיש ערעור. ואולם, העדפת אינטרס הזוכה אינה מוחלטת, ולבית-המשפט מסורה על-פי תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 הסמכות לעכב ביצוע של פסק-דין. סמכות זו תופעל כדי למנוע מצב דברים, שבו לא יהיה ניתן להגשים את זכויותיו של המערער כפי שייקבעו בפסק-הדין בערעור (ראו החלטתי בבש"א 4403/04 (ע"א 4232/94) רחל ויצמן נ' מסודי דאודי (לא פורסמה, ניתנה ביום 14.8.94)). במקרה שבפני, בית-המשפט המחוזי מצא, כי יש לעכב את ביצוע פסק-הדין ולא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.