רע"א 8104-22 רע"א 8104-22

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 26.10.2022, ברע"א 10346-08-22 (השופט ע' טאהא), שבגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בעפולה, מיום 12.7.2022, בתאד"מ 49737-03-22 (הרשמת הבכירה מ' בלאו).

2.ביום 23.3.2022, הגישה המשיבה לבית משפט השלום תביעה כספית נגד המבקש, עמו ניהלה בעבר קשר זוגי, ממנו נולד להם בן משותף. לטענת המשיבה, עורכת דין במקצועה, היא העניקה למבקש שירותים משפטיים, במסגרת שני הליכים שונים, אולם לא קיבלה תשלום עבור הייצוג. המבקש מנגד, הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף, ולחלופין, להעברתה לבית משפט לענייני משפחה. הבקשה – נדחתה. נקבע, כי המבקש כלל לא הוכיח שמדובר ב'בני משפחה', כנדרש לפי סעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק בית המשפט לענייני משפחה); כי אין מדובר בתביעה שמקורה בסכסוך משפחתי, וכי ממילא, מקום בו עסקינן בסכסוך הנוגע ליחסי עורך-דין לקוח, אין לבית המשפט לענייני משפחה יתרון בבירור המחלוקת. בנוסף נקבע, כי הגם שמתנהל בין השניים הליך בבית משפט לענייני משפחה, בנוגע למשמורת ולמזונות ילדם המשותף, ההליך דנן הוא הליך נפרד, בעל "זכות קיום עצמאית".

3.ביום 4.8.2022, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. הבקשה – נדחתה, בהחלטה מיום 26.10.2022. נקבע, כי אף בהנחה שהמבקש והמשיבה הם 'בני משפחה', כהגדרת מונח זה בחוק בית המשפט לענייני משפחה, הרי שמדובר "בסכסוך אזרחי רגיל", שמקורו אינו בסכסוך בתוך המשפחה, ואין לבית המשפט לענייני משפחה כל יתרון בבירורו. משכך, "הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית המשפט האזרחי בהתאם לסכום התביעה".

מכאן הבקשה שלפנַי.

4.לאחר שעיינתי בבקשה, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה – להידחות, אף בלא צורך בתשובה מאת המשיבה. זאת, בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים; גם חשש שמא נגרם עיוות דין אין כאן. אף אם אניח, כפי שהניח בית המשפט המחוזי, כי המבקש והמשיבה אכן באים בגדרי המונח 'בני משפחה', כהגדרתו בחוק בית המשפט לענייני משפחה – בכך לא סגי. כידוע, על המבקש לסווג תביעה, ככזו שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, להראות כי הסכסוך המשפחתי "תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה" (רע"א 1839/13 קולפניצקי נ' קולפניצקי, פסקה 5 והאסמכתאות שם (6.6.2013)). כל טענותיו של המבקש בעניין זה – נטענו בעלמא, ואין בהן כדי לבסס את הקשר הבסיסי הנדרש, שבין הסכסוך המשפחתי, לבין עילת התביעה. ממילא, אף אם היה ממש בטענותיו, הרי שאין בהן כדי להצדיק התערבות ערכאת הערעור ב'גלגול שלישי'.

5.בנוסף טוען המבקש, כי משלא התקיים דיון בבקשה, הן לפני בית משפט השלום, הן לפני בית המשפט המחוזי, הרי שכלל לא היתה לו הזדמנות להוכיח כי מקורה של התביעה בסכסוך המשפחתי. דא עקא, בפסיקת בית משפט זה נקבע במפורש, לא פעם ולא פעמיים, כי הכרעה בעניין מסוג זה, תתבצע על סמך כתבי הטענות של הצדדים (רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4) 337, 345 (2000); רע"א 6657/13 לז'ה נ' דוברוצקי, פסקה 5 (19.12.2013)). דין הטענה, אם כן – להידחות.

6.בקשת הרשות לערער נדחית אפוא בזאת.

משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.