רע"א 6657/13 יוסף לז'ה נ. בתיה דוברוצקי

זוהי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (המחלקה הכלכלית - כבוד השופטת ד' קרת-מאיר) מיום 11.9.2013, בה נדחתה בקשה שהגישו המבקשים לסילוק על הסף של תובענה שהגישו נגדם המשיבים ולחלופין להעברת הדיון בה לבית המשפט לענייני משפחה.

1.

המבקשים והמשיבים מחזיקים במניותיה של חברה בשם "פרו גרס מוצרי בשר אקספורט בע"מ" (להלן: החברה ) והם בעלי קשר משפחתי באופן הבא: המשיבה 1 היא אחותו של המבקש 2; המשיב 2 נשוי לאחותו של המבקש 1; והמבקש 1 היה נשוי בעבר לאחותה של המשיבה 1. בחודש דצמבר 2012 הגישו המשיבים למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תובענה נגד המבקשים למתן חשבונות ולהסרת קיפוח. בתמצית, טענו המשיבים כי המבקשים – בעלי מניות הרוב בחברה המשמשים גם כדירקטורים שלה – עושים שימוש בכספי החברה לצרכיהם הפרטיים, פועלים להעברת נכסי החברה לידיהם בעבור תמורה נמוכה ומסתירים מהמשיבים מידע תוך קיפוח זכויותיהם כבעלי מניות המיעוט בחברה. המשיבים עתרו, אפוא, למתן חשבונות ומסמכים וכן לכפות על המבקשים לרכוש את מניותיהם בחברה בהתאם להערכת שווי חיצונית. המבקשים, מצידם, הגישו כתב הגנה ותביעה שכנגד וכן עתרו לסילוקה של התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, העדר עילה ומחמת היותה טורדנית וקנטרנית. לחלופין, עתרו המבקשים להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט לענייני משפחה מן הטעם שהסכסוך העומד במרכזה הוא סכסוך משפחתי.

2.

בהחלטתו מיום 11.9.2013 דחה בית המשפט קמא את הבקשה, בקובעו כי הטענות שהעלו המבקשים בדבר סילוקה של התובענה על הסף מחמת העדר עילה ומשום היותה קנטרנית או טורדנית אינן יכולות לעמוד כלל וכלל ואין לקבלן. בית המשפט הוסיף ודחה את טענת חוסר הסמכות העניינית שהעלו המבקשים ואת טענתם החלופית להעברת הדיון, בציינו כי בהתאם לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק בית המשפט לענייני משפחה ) תובענה אזרחית תהא נתונה לסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה אם הוגשה "בין אדם או עיזבונו לבין בן משפחתו או עיזבונו" ואם "עילתה בסכסוך בתוך המשפחה". אשר לתנאי הראשון, קבע בית המשפט כי קשרי המשפחה המתקיימים בין המשיבה 1 למבקש 2 ובין המשיב 2 למבקש 1 אכן באים תחת ההגדרה של "בן משפחה" הקבועה בסעיף 1(2)(ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, וכי במכלול נסיבות העניין תנאי זה מתקיים במלואו אף שאין קשר משפחתי ישיר בין כל אחד מארבעת בעלי הדין. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי היסוד הדומיננטי של הסכסוך דנן איננו משפחתי אלא כלכלי-עסקי ועל כן, בשים לב לתנאים שנקבעו בפסיקה, לא ניתן לקבוע שעילתה של התובענה היא סכסוך בתוך המשפחה. בית המשפט הוסיף וציין כי מדובר בסכסוך נקודתי הנסוב בעיקרו על עסקת מכר אשר על פי הנטען, נערכה בחודש מרץ 2012, ועל אי-מסירת מידע למשיבים. מן העדויות שנשמעו עולה, כך ציין בית המשפט, כי הצדדים מקיימים מערכת יחסים משפחתית ולא שורר ביניהם נתק מוחלט. בית המשפט קבע עוד כי המבקשים לא הוכיחו שהסכסוך חורג מן היחסים העסקיים שבין הצדדים, וכי למקרא כתבי הטענות עולה שמועלות בהם טענות מ"ליבת דיני התאגידים". על כן ראוי שבירורן ייעשה במחלקה הכלכלית המתמחה בסכסוכים מעין אלה. בית המשפט דחה, אפוא, את הבקשה וחייב את המבקשים לשאת בהוצאות המשיבים בסך של 10,000 ש"ח.

3.

מכאן הבקשה שלפניי בה טוענים המבקשים כי הסכסוך בין הצדדים הוא סכסוך משפחתי רחב יריעה אשר הסמכות לדון בו נתונה באופן בלעדי לבית המשפט לענייני משפחה. עוד טוענים המבקשים כי עצם הנקיטה בהליכים המשפטיים ערערה את מערכת היחסים המשפחתית בין הצדדים, בהינתן דבר היותה של החברה מרכז חייהם ומקור פרנסתם, ועל כן לטענתם יש להעביר את הדיון בתובענה לבית המשפט לענייני משפחה אשר לו הכלים הייחודיים לקדם פשרה בין הצדדים ולהביא לסיום הסכסוך בדרכי נועם. המבקשים מוסיפים וטוענים כי שגה בית המשפט קמא משלא נתן משקל לעובדה ששורשו של הסכסוך הוא אופן חלוקת ירושת אביהם המנוח של המשיבה 1 והמבקש 2 (להלן: המנוח ), ועוד הם טוענים כי הסכסוך דנן ישפיע ויגרור אחריו תביעות עתידיות ועל כן מוטב לרכז ולברר את כל המחלוקות בבית המשפט לענייני משפחה. לבסוף טוענים המבקשים כי החלטתו של בית המשפט קמא עשויה להיות בעלת השלכות רוחב בענייני סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה וליצור חוסר ודאות לציבור בעלי הדין.

4.

המשיבים טוענים מצידם כי אין להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא אשר בחן את כתבי הטענות, שמע את עדויות הצדדים שנחקרו על תצהיריהם וקבע באופן מפורט ומנומק כי מדובר בסכסוך עסקי-מסחרי ולא בסכסוך משפחתי ועל כן אין מתקיים התנאי השני הקבוע בחוק בית המשפט לענייני משפחה. עוד טוענים המשיבים כי טענת המבקשים לפיה שורש הסכסוך בחלוקת ירושתו של המנוח, הועלתה לראשונה בהשלמת טיעון שהגישו לבית המשפט המחוזי ולכן מדובר בהרחבת חזית אסורה. לגופו של עניין טוענים המשיבים כי הסכסוך בין הצדדים הוא נקודתי ונוגע לאופן התנהלותם של המבקשים כבעלי מניות רוב בחברה וכי בנסיבות אלה יש לבררו בפני בית המשפט המקצועי בתחום דיני החברות והוא - המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. המשיבים גורסים כי החלטתו של בית המשפט קמא עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה ואין בה כדי ליצור מצב חדש או חוסר ודאות לבעלי דין פוטנציאליים.

להשלמת התמונה יצוין כי לאחר שהגישו המשיבים את תגובתם, הגישו המבקשים ביום 9.12.2013 בקשה למתן רשות להשיב. בקשה זו לא נומקה כלל ובשים לב להתנגדות המשיבים לא ראיתי מקום להיעתר לה.

5.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.

בהתאם לסעיף 3 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, מוסמכת ערכאה מיוחדת זו לדון ב"ענייני משפחה", המוגדרים בסעיף 1 לאותו החוק ככוללים, בין היתר, "תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא". בענייננו, אין חולק בשלב זה כי הצדדים באים בגדר "בני משפחה" באופן המקיים את התנאי הראשון הנזכר בסעיף, והמחלוקת נטושה אפוא ביחס לתנאי השני – דהיינו האם עילת התובענה דנן היא סכסוך בתוך המשפחה. הפסיקה קובעת כי על בעל דין הטוען כי בית המשפט לענייני משפחה הוא המוסמך לדון בתובענה שהגיש, להראות שהסכסוך המשפחתי "תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה" וכי מדובר בשאלה עובדתית הנבחנת על פי כתבי הטענות ובראשם כתב התביעה (ראו: רע"א 6558/99 חבס נ' חבס , פ"ד נד(4) 337, 345-344 (2000); ע"א 1662/99 חיים נ' חיים , פ"ד נו(6) 295, 308 (2002); רע"א 1839/13 קולפניצקי נ' קולפניצקי , פסקה 5 (6.6.2013)). בית המשפט המחוזי בחן את כתבי הטענות בתובענה ובתובענה שכנגד ואת הנספחים שצורפו להם, שמע את עדותם של בעלי הדין והתרשם בעצמו מהיקפו של הסכסוך, הנוגע לאופן התנהלותם של בעלי מניות הרוב בחברה, ומן המידה שבה הוא מושפע ממחלוקות משפחתיות. בסיום בחינה זו הוציא בית המשפט קמא תחת ידיו החלטה מפורטת ומנומקת הקובעת כי הסכסוך עיקרו במחלוקת כלכלית–מסחרית ולא משפחתית ובטענות לקיפוח בעלי מניות מיעוט. על כן קבע בית המשפט המחוזי כי אין היא מצויה בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. עוד ציין בית המשפט כי גם בהיבטים נוספים הקשורים למורכבות הסכסוך, לקשר ההדוק שלו לתחום דיני התאגידים ולצורך המועט שיתעורר אם בכלל בפתרונות מיוחדים המאפיינים סכסוכים בתוך המשפחה, מוטב לו לסכסוך כי יתברר בפני בית המשפט המחוזי ולא בפני בית המשפט לענייני משפחה. המבקשים לא הצביעו על טעם של ממש המצדיק התערבות בהחלטה זו. בנסיבות אלה לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי לפיה יתברר הסכסוך בפניו.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבים שכר טרחת עורך-דין בבקשה בסך של 8,000 ש"ח.