פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8121/14
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשת:
איבקו בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. יעקב שפיגלמן, עו"ד, וד"ר
שלמה נס
בתוקף תפקידם כמפרקים של דיגל השקעות ואחזקות
בע"מ (בפירוק)
2. הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ
3. בנק לאומי לישראל בע"מ
4.
Dyne Ronald Irvin
5. הכונס הרשמי
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בתל אביב-יפו בפר"ק 26210-04-12 מיום 10.11.2014 שניתנה על-ידי
השופטת א' לושי-עבודי
בשם המבקשת:
עו"ד אריה דנציגר
בשם המשיבים 1:
עו"ד עמית לדרמן; עו"ד בני קמפנר
בשם המשיב 2:
עו"ד רענן קליר
בשם המשיב 3:
עו"ד אורי גאון; עו"ד יניב אזרן; עו"ד
מוריה בלומברגר
בשם המשיב 4:
עו"ד שלמה ז' ורטהיים; עו"ד ניר רבר
בשם המשיב 5:
עו"ד שמרית מלמן
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' לושי-עבודי ) מיום 10.11.2014 בפר"ק 26210-04-12. המבקשת מחזיקה ב-10% מאגרות החוב שהונפקו לציבור על-ידי חברת דיגל השקעות ואחזקות בע"מ (להלן: "החברה" ), וזו מצויה בהליכי פירוק. בהחלטה מושא הבקשה נדחתה בקשת המבקשת (בקשה מס' 20) להורות למשיבים 1, מפרקי החברה (להלן: "המפרקים" ) לפרסם בדו"ח מיידי בהתאם לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 ותקנות ניירות ערך (דיווחים תקופתיים ומיידיים) תש"ל-1970, את פרטיו של הסכם בין המשיב 3 (להלן: "הבנק" ), הנושה המובטח של חובה המרכזי של החברה, לבין המשיב 4 (להלן: "הנמחה" ), בדבר המחאת החוב (להלן: "ההסכם" ).
2.
הבקשה האמורה לגילוי פרטי ההסכם נדחתה כאשר יום לפני כן נערך דיון במעמד הצדדים בבקשת המפרקים (בקשה מס' 11) להתיר את קיומו של ההסכם. בקשה זו פורסמה בדיווח מיידי מיום 26.5.2014, אך לדיווח זה לא צורף נוסח ההסכם עצמו. נוסח זה הוצג לעיני בית המשפט המחוזי בלבד, וזאת בטענה לקיומם של פרטים מסחריים שאינם רלוונטיים לצדדים שלישיים. במסגרת אותה בקשה הגישה המבקשת גם בקשה דחופה לגילוי ועיון בהסכם. במהלך הדיון לפני בית המשפט הובהר כי למעשה, מבחינה משפטית, אין צורך באישורו של בית המשפט לעצם חתימת ההסכם, וכי הפניה נעשתה לבקשת הנמחה. משכך, ובהמלצת בית המשפט, מחקו המפרקים את בקשתם, וכתוצאה מכך נמחקה גם בקשת המבקשת. בהחלטה שניתנה למחרת בבקשה מס' 20, הפנה בית המשפט להחלטתו הקודמת, וקבע כי ההסכם אינו מצוי עוד לפני בית משפט של פירוק והוא הסכם שהחברה אינה צד לו. ככל שהמבקשת עומדת על בקשתה, קבע בית המשפט, הרי שעליה לפנות בהליך המתאים לערכאה המתאימה. מכאן הבקשה שלפני.
3.
ביום 2.12.2014, לאחר הגשת הבקשה שלפני, החליט בית המשפט המחוזי להתיר למפרקים לכנס אסיפת נושים לפי סעיף 350 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, לשם אישור הסכם פשרה בין החברה לנושיה (בקשה מס' 22). לאחר מתן החלטה זו הגישה החברה וגורם נוסף התנגדות לבקשה, בין היתר בטענה להעדר גילוי מספיק על אודות פרטי ההסכם. בנסיבות אלו סברתי כי הבקשה דנן היא מוקדמת, וכי מוטב שבית המשפט המחוזי ידון בסוגיית גילויו של ההסכם במסגרת הליכי הפירוק עצמם, לאחר עיון בהסכם ותוך שקילת כל השיקולים הרלבנטיים, וזאת בטרם ידון הדבר במסגרת בקשה זו. דא עקא, המבקשת עמדה על קיום דיון בבקשה שלפני והמשיבים הגישו תגובותיהם.
4.
עיון במערכת "נט המשפט" מעלה כי אתמול, ביום 17.2.2015, נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו ובה נדחתה התנגדות המבקשת לכינוס אסיפת הנושים. כמו כן הביע בית המשפט המחוזי את עמדתו כי אין צורך בגילוי ההסכם וכי התנאים המפורטים בו בדבר המחאת החוב אינם מעניינם של הנושים ואין בהם כדי להשפיע על הסדר הנושים המוצע. זאת, מאחר שבין לפני ההסכם ובין לאחריו נותרה החברה חייבת בחוב זהה לנושה מובטח (סעיף 8). מבלי לטעת מסמרות בדבר, דומני שהחלטה זו מדברת בעד עצמה.
5.
למקרא הבקשה ותגובות המשיבים, ובהתחשב בנסיבות שפורטו לעיל, דומני שלא היה מקום להגיש את הבקשה כפי שהוגשה, שעה שהערכאה הדיונית טרם נתנה דעתה לגופם של הדברים ודנה בהם כדבעי. ככל שלמבקשת השגות על החלטת בית המשפט המחוזי לגופה שניתנה אתמול, הרי שפתוחה לפניה הדרך להשיג עליה באופן המקובל (בהקשר זה יש להעיר כי על המבקשת לשקול, מטעמים מעשיים, האם לא מוטב לעשות זאת לאחר קיומה של אסיפת הנושים). מכל מקום, הבקשה שלפני איננה האכסניה המתאימה לדיון בסוגיית גילויו של ההסכם.
6.
לאור האמור הבקשה נדחית.
המבקשת תשלם הוצאות למשיבים 1, 3, 4 ו-5 בסך של 3,000 ₪ לכל אחד.
ניתנה היום, כ"ט בשבט התשע"ה (18.2.2015).
ש ו פ ט